השלווה היא חזות הכול.

מביט פעם אחרונה, כמו בראשונה,
אותה ילדה נפחדת.
למי, למי את מחכה, כשהמיטה ריקה?
את מי את מחבקת?

אמא כל כך רחוקה, אמא כבר לא מגנה,
והיא לא תרגיע בכל פעם שנפתח הפצע.
לא תמיד את אשמה, לא תמיד את יכולה,
להביט עלייך מפנייך, אין לך הגנה.

חזרי מהר אל בדידותך, פעם חזק ליבך,
זמן רב שלא אהבת בו.
כאב, הבטן הרכה, נשאר כמו מחלה,
ואין שיקוי מרפה לו.