לפני 14 שנים. 20 בינואר 2010 בשעה 6:49
הכאב לא עובר
החרדה סוגרת מכל כיוון
הפחד משתלט עלייך
ואתה מרגיש שהסוף קרב
נוסע ברכב בלי תכלית ומזמזם את להקת שייגצ'
וכל מה שאתה רוצה זה חיבוקף רק חיבוק אחד קטן
אמרת לי שאני הכי הכי ושאין לי מתחרים,
וששניינו אוהבים, אמרת לי שהכל ממש נפלא,
ושזאת תקופה יפה אך היא תקופה שבחיים,
אז איך זה שאתמול לא התייחסת אלי,
ולא היה איכפת לך מה קורה איתי בכלל,
ואיך זה לפעמים את מבינה,
ולפעמים את בת זונה, בחורה קצת לא ברורה,
אוי! ואת עושה את העולם הזה כל כך מסריח,
מניו יורק ועד רפיח,
איפה שלא תסתובב, תמיד תמצא לך אויב,
אלו הם חבלי מולדת ואני רוצה לרדת,
עם שחורים או לבנים, נמות כולנו גזענים,