השלווה היא חזות הכול.

עשר בערב, אני אחרי שלוש כוסיות סליבוביץ.

את שוכבת על הבטן, קשורה מיטה ברגליים ובידיים.

אני שם במחשב את אקסל בפול ווליים.

עומד לי כמו טיל. אני מורח עליו קצת קרם.

נשכב מאחורייך ומכניס אותו לתוך ישבנך.

לאט, לאט, בזהירות.

עוד קצת, עוד קצת ועכשיו קדימה ואחורה בקצב איטי אבל עם עוצמה

כמו הגיטרות החשמליות.

איזה הרגשה. באמת כמו בשערי גן עדן.

והנה אני מרגיש רעד קל ברגליים,

ותחושת רעד בל הגוף

ואני פולט. ישר בתוך פי הטבעת שלך.

השיר נגמר. אני שוכב עלייך.

בשביל רגעים אלו אני חיי.