כתיבתו של ויליאם שקספיר היא כתיבה מלאת יצרים, זימה, כוחניות. הסבל העצמי, הרשע, עוצמת הכוח והאהבה היוקדת עליהם מתבסס שקספיר יכולים להוות בסיס למי מאיתנו המעוניין לשדרג את חיי הבדס"מ שלו.
הבא ונביט בקטע מסוים של ויליאם שקספיר מתוך מחזהו "המלט", אותו גיבור המנהל קשר כואב של כוח ושליטה מול ידידיו, ממלכתו ואף אביו ואימו.
נשנה מעט את הקטעים, וננסה להפוך אותם לרלוונטיים אלינו והנה מה שנקבל.
(הקטע מובא בתרגום מאנגלית.)
מה דעתכם ? די חביב. לא כך ? (:
הו מה לך שפחתי
כי בחלל הריק זקפת את עיניך
יש משהו כמוס בכובד אנקתך
גלי לי את הסוד עלי לדעתו
נפשך הדואבה, כדרך כל עוון
כל צל נדף הוא לך כרמז לאסון
אקח לי את גופך, אאחוז בו בחזקה
השמיעי אנחה, כה עמוקה מרה
נלך יחדיו, עלמתי, נלך וגם נמצא
אכן ביחד ניצור דיבוק של אהבה
מנסיבות דברים, תווכחי לדעת
מהי חזקה היא שליטתי בך מבלי לגעת
לפני 12 שנים. 4 בנובמבר 2011 בשעה 8:32