לפני 19 שנים. יום חמישי, 10 באוגוסט 2006 בשעה 18:32
מה שמצדיק יותר מכל
את הבדידות את הייאוש הגדול
היא העובדה הפשוטה, החותכת
שאין לנו לאן ללכת
בלילות בהירים האור צונן
לפעמים בלילות מועקות
ויורד גשם ויש חמסינים
וגופות יפים וגם הפנים
כשלעיתים מחייכים, לעיתים לא
לפעמים בגללה לפעמים בגללו
הנוף הוא פשוט וחסר ערפילים
מלאכים בסולם לא יורדים
לפעמים שונאים לפעמים אוהבים
אבל יש תשוקה חזקה לזרום
כמו נהר יחידי לאור היום
להישאר צעיר ולחלום
רק גופינו זקן מיום ליום
ואנחנו נהר לאור היום
לזרום יחידי, יחידי לזרום
מה שמצדיק יותר מכל
את הבדידות את הייאוש הגדול
היא העובדה הפשוטה, החותכת
שאין לנו לאן ללכת
מתוך שיר של דוד אבידן שהקראתי לפני שבוע בערב שירה אינטימי