השלווה היא חזות הכול.

כרמן - הפוסט הקודם היה אנושי ורגשי.
אנחנו לא ידעים מי הידידה ואם היינו יודעים הדבר היחידי שכתבת עליה הוא שהיא עדיין לא מצאה את הגבר שהיא מחפשת..

כתבת רק על עצמך ועל התחושות שלך. מותר לך.
מתארים פה פרידות ורגשות וסשנים וכולם יודעים על מי מדובר.
אתה הפנית קריאה ורק היא ואתה יודעים על מי מדובר.

כתבת שהיא בוררת ובוחרת ואתה כל הזמן שם ומחכה לה.
אם כל הזמן אתה בקשר איתה ומחכה רק לה איך אתה מצפה להצליח בקשר עם מישהי אחרת?
לו הייתי סאבית פוטנציאלית (ואני לא) הייתי חוששת להכנס לקשר עם מישהו שמקווה כל הזמן שאהובתו תחליט שהוא מתאים לה והיא משמשת כינור שני.

כשגבר עוזב אישה והיא אוהבת ומצפה לו היא לא תוכל להתחיל קשר חדש. היא לא תתחיל איתו בידידות. נשים חכמות הרבה יותר מגברים.

אני מצטרפת לקודמותי בדבר אחד: אתה לא ידיד שלה. אתה אוהב אותה ורוצה אותה בחזרה.
ביקשת ממנה בפוסט לבחור בך.
אם היא תחליט שלא הברירה בידך לחכות לה ולא למצוא קשרים חדשים או לחתוך וללכת הלאה.
אתה לא ידיד שלה. זה ברור.

life of a poet​(אחר) - אכן דבריך דברי אלוהים חיים
וייתכן שיש בהם מהאמת ,
אבל ייתכן גם שלא
אפילו אני כבר לא יודע.
וילהם
נ.ב : את מקסימה

ג'ולי​(לא בעסק) - מותר ורצוי לכתוב רגשות. ולראיה, הבלוג שלי אליו אני מוציאה את רגשותי מכל הסוגים...

המחלוקת היא על השיטה לניהול מערכות יחסים. לא חושבת שיש מקום לנהל מערכות יחסים בפומבי. בוודאי לא מערכות אישיות ואינטימיות. לא כל שכן,סוגים של אולטימטומים או איומים מרומזים (ואני לא מרמזת כלל וכלל לכך שיש משהו אלים בפוסט).

מקבלת את דבריה של כרמן, בהתייחסות לקשר בינכם.

בכל מקרה, עדיין נראה לי שמקומו של מכתב אישי, הוא לעיני המכותב.

life of a poet​(אחר) - אבל אולי ג'ולי המכתב לא נכתב למישהי ספציפית.
אולי כל אחת יכולה למצוא בו משהו.
הרי בכל אחד מאיתנו יש מקום במכתב הזה.
הלא כך ? ג'ולי

ג'ולי​(לא בעסק) - אתה ייחדת אותו לידידה. מן הסתם יש לך כמה כאלה...

פוסט שחושף רגשות ומחשבות על כלל הציבור ואל כלל הציבור...

טוב, נו, לא באתי לחנך. אתה אדם בוגר וכנראה יודע מה אתה רוצה להשיג בפוסט כזה.

שיערב לך