לפני 6 שנים. 23 בספטמבר 2018 בשעה 10:48
הדרך בה אני הולך רמוסה עד עפר
ושעון החול אוזל אל סוף החיים
ורק הבדידות קוצרת הנשמה
תעטוף את נשמתי בערב החג
מחשבות נודדות לרגעים אחרים
הרחק משאון והמולת השקר
מחר אקום מחדש ואצא לצלול במעמקי מנהרות סבוכות בכדי ללקט חלקי חיים וכח