לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 8:14
ידידה
שיש לה מקום חם בליבי
עצובה
ואני , מה נותר לי
לעודד, בתקווה שיבואו ימים יפים יותר
אז בשבילך מתוקה
הנה שוב הגיע הסתיו
קצת עצוב כמו ענן
שכולו מלא דמעות
שכמו נאספו עם הזמן
ואיני יודע עוד
גם הנוף אינו מוכר
מרחוק קשה לראות
לאן הדרך בה אלך מחר
ואולי במקום אחר אשמע
אותך עונה לי
ואולי את שומעת
את קולי ומחכה לי
סימני השאלה
משאירים אותי לבד
הימים חולפים לאט
אבל הלילות עוד יותר
כמה עוד אפשר לשאת
ככה עוד להשאר
כבר הגיע זמן לצאת
עכשיו אני אדע להישמר