השלווה היא חזות הכול.

כי נשמתי שלי שזורה בשלך עד קצה הימים, 

כך אמר לה לפני שקפץ על פסי הרכבת.

אבל שבת היום חייכה היא בבוז , סובבה את ראשה וצרחה :

ונשמתי שלי לא תהיה כבולה לעולם בנשמת אוויל רומנטי שכמותך

ובעודו חושב על גודל טיפשותו והליכותיו הנאיביות 

נפעמה בו ההחלטה כי לא יתמכר עוד לעולם לתחושת הנזקקות

ובעודו צועד על המסילה בגב זקוף ועיניים עצומות אל עבר שארית חיי זכרותו 

שקעה השמש ורכבת ראשונה של חול הופיעה באופק ...