אני עוד רגע נרדמת,
כל השבת התרוצצתי מהבוקר בלי רגע של שקט. וכשסוף סוף נזרקתי על הספה אחרי המקלחת,
לא הצלחתי להירדם אפילו לרגע מרוב מחשבות על יום שני הקרוב.
אצא הכי מוקדם שאוכל, כדי להתייצב בול בזמן.
בכניסה לרחוב שלך כבר ארגיש את הדופק מאיץ לי, את ההתכווצות הנעימה בחזה ולא אצליח להשתלט על החיוך.
אעלה במדרגות ומול הכניסה אקח נשימה. אפילו הדלת שלך עילאית ומתנשאת.
כשתפתחי אותה לא אתנהג כמו שתכננתי.
לא אחכה להוראה או ארד על הברכיים ולא אעצור שום דבר שבוער בי מהבוקר.
פשוט אקפוץ עלייך בחיבוק חם ומתגעגע שנמתח אצלי בידיים כבר מאז שבוע שעבר.
אין. הלך כל הפאסון. שלך ושלי. הצחקת אותי ממש איךשהו. וכן, זאת גם התרגשות.
הידיים שלי עוברות מהחיבוק ללטף לך את הגב, עוברות אל המותניים ואת מרימה לי את הפנים ומנשקת אותי.
משקיעה אותי בתוך הידיים שלך ומת העולם. כמו שסיכמנו, כדי שתדעי שאת הנסיכה שלי.
הביטוי הזה המיס אותי. בעיקר כשהוא בא מפצצת אינטלקט ראציונאלי משוגעת כמוך.
מאישה-אישה כמוך. בשלה וחמה וסקרנית. פולנייה עם טוויסט.
עם הקרירות והדרישות הגבוהות שלא מחזיקות מים ברגע שקופץ לך הפיוז של המין.
רק קחי אותי עכשיו. תורידי לי את החולצה ותאיצי בי להמשיך להתפשט כשתשכבי על המיטה ותתחילי לגעת בעצמך.
תרציני את המבט ותשאלי בציניות אפלה, "יש סיבה שאת עדיין עם תחתונים?"
