ציורים אמיתיים

אני שוכבת על הבטן וזה קורה בכל פעם.
מאז שהיינו עוד בנות 14 ואת היית באה אליי בשבת בבוקר.
קבענו שתבואי ביום לפני, ואני הייתי מתעוררת ומצפה.
שוכבת במיטה ומנסה להתעלם מהזמן שנמתח ונמתח. מקשיבה לצעדים בחוץ.
למדתי לזהות את הצעדים של כולם כדי להבדיל את הצעדים שלך מהצעדים שלהם.
(כן זה רפרנס. תזהי ותקבלי את הסופלה של החיים)
הצלילים מעולם לא אכזבו. זה היה מדויק.
שוכבת על הבטן ומחכה. מחכה לצעד הבטוח שלך, לצעד שמרגיש בבית שלך, לדלת נפתחת ו'לשלום' שאת אומרת לאימא שלי.
ואז הזמן הזה בין המבואה הקטנה אצלנו אל הדלת של החדר שלי. זה תמיד היה יותר זמן ממה שציפיתי.
כל כך ציפיתי ונדרכתי וכמעט שהשתגעתי מכל עיכוב שנשמע בצליל מעומעם מחוץ לדלת הברזל.
ידעתי, שאם את תכנסי ואהיה ערה או מאורגנת, אז סתם נדבר קצת ונצא.
אבל אם תמצאי אותי ישנה. את תשכבי לי על הגב כדי להעיר אותי.
וההצמדות הזאת תימשך עד שאת תביני שאני ערנית לחלוטין כבר שעה וחצי עוד מלפני שבאת.

אני מתעוררת בשנייה. מסוגלת להריץ יום שלם מרגע שפקחתי עיניים. בלי קפה ובלי להסתגל אל הבוקר.
אבל כשאת עליי אני מעוכה ומנומנמת. רכה ותלותית וצריכה שכנועים
וכאילו לא יודעת מה קורה ובבקשה רק תאמיני להצגה הזאת ותשכבי עליי עוד. 

עכשיו אני שוב שוכבת על הבטן. נכנסת להתקלח ואמרת לי לחכות.
אני מאוהבת במשחק הזה. מאוהבת בלדעת שבטוח את רוצה אותי עכשיו ומרטיב לי לחשוב מה את מתכננת כשאת מתקלחת במהירות.
את ההפתעה הזאת אני אוהבת.
מקשיבה למים מעבר לקיר. מדמיינת מתי שמפו, מתי לשטוף, ומתי כבר יסגרו המים.
זה תמיד יותר זמן ממה שאני מצפה. וסגירת הזרם תמיד מפתיעה אותי ומקפיצה לי את הדופק.
עכשיו מגבת. הרבה יותר מידי זמן, ואני חושבת איזה כיף יהיה אם תתנגבי מהר כמוני ואז מתחרטת.
מתחרטת ושוקעת בתסיסה הזאת של הדם שלי שמסמר לי את השיער ומחמם לי את האוזניים.
גם הפתיחה של הדלת מפתיעה אותי. ותמיד איךשהו את עושה עוד משהו לפני שאת ניגשת למיטה.
אני תמיד על הבטן כדי להיות מופתעת. 
זאת ההפתעה היחידה שאני מצפה לה, ואת כל כך משוגעת לפעמים שזה כמעט מפחיד.
ושוב הצלילים.
עוד ניגוב על השיער. וקצת על הכתפיים והבטן. את מחפשת איפה לתלות את המגבת וזה שוב לוקח זמן.
אני משביעה את עצמי לסדר שם מתלה כי הציפייה הזאת כבר מתחילה ללחוץ. אני לא באמת אעשה את זה. זה נהדר.

מרגישה את המזרון זז. נענה למשקל שלך.
לברך אחת ולפרק כף יד. ועוד אחד. ברך שנייה שוק וגב הרגל,
כולם קרובים אליי ואת עוד לא נוגעת.
תמיד תהיתי אם את יודעת.