נשותיו של הלורד

נטלי.

אלכס היה המלצר החדש במסעדת מקסים.
הוא התקבל לעבודה לפני שבוע, חודש אחרי שחרורו מהצבא. ארבע שנים אחרי שעלה מסיביר.
חוץ מזה ידעה עליו נטלי רק דבר אחד- כשהוא נגע בה, הסתכל עלייה, דיבר איתה, עברה בגופה צמרמורת.
הוא היה בחור גבוהה עם שיער קצר ובלונדיני ופנים נאות. אפשר לאמר שהוא היה יפה, אבל רחוק ממדהים.
עם זאת, משהו במבט שלו גרם לה להרגיש מהופנטת. עיניו הירוקות כאילו הפשיטו אותה מחולצת העובדים הירוקה שלה, מחזייתה, מתחתוניה ולבסוף מעורה.
בלילות הקרים והבודדים היא הייתה נוהגת לגעת בעצמה בעוד היא מדמיינת אותו קורא בשמה, הזין שלו חודר עמוק לתוכה וידיו צובטות את פטמותיה.
היא אהבה במיוחד את הפנטזיות שבהן הוא היה קושר אותה למיטה ומזיין אותה מאחורה, קורע את הכוס שלה עם הזין הענקי שלו ומצליף בישבנה בידיו תוך כדי שהוא מקלל אותה וקורא לה הכלבה הקטנה שלו.
לנטלי היה נסיון שטחי יחסית בתחום הסאדו והקשירות ורק עם החבר שלה לשעבר היא הרגישה מספיק בנוח להתנסות בזה. אך משהו במבט של אלכס גרם לה לרצות להיות השפחה שלו, האסירה שלו, הכלבה הקטנה שלו.

בעבודה ניסתה נטלי לדבר עם אלכס, שואלת אותו כל מני שאלות על חייו.
האם יש לו חברה? בתור מה הוא שירת בצבא? האם ההורים שלו עלו איתו לארץ? שאלות טיפוסיות שאיתן הייתה רגילה לפתוח שיחות עם גברים שבהם התעניינה.
לנטלי אף פעם לא הייתה בעיה למשוך גברים. גופה החטוב, שדייה המזדקרים (גם אם לא היו כה גדולים) והבטחון העצמי שלה תמיד הביאו אותה לאן שרצתה, עם כל גבר שחשקה בו.
אבל עם אלכס המקרה היה שונה.
למרות שאף פעם לא היה גס רוח, תמיד מצא דרך להתחמק מהשאלות שלה.
בצבא הוא שירת בתפקיד מסווג ובכל פעם שהזכירה את ההורים שלו היה צוחק ומוצא דרך נוחה להעביר נושא עד שהבינה שכפי הנראה מדובר בנושא רגיש והפסיקה לשאול.
ההצלחה הכי גדולה שלה הייתה לגלות שאין לו חברה.
אבל גם זו הייתה התחלה.

זה היה חמישי בערב כאשר נטלי, אלכס ומתן המנהל משמרת, נשארו לבד לסדר את המסעדה לפני הסגירה. והפעם הראשונה שהיא הצליחה לנהל עם הסיבירי הגבוהה שלה שיחה אמיתית שנמשכה יותר מחצי דקה.
..."היא חברה שלך לשעבר?”, שאלה אותו נטלי, “תספר לי עליה".
"אין הרבה מה לספר", הוא ענה, מתחמק כהרגלו. “היינו ביחד בסיביר, וכשעזבתי, נאלצנו להפרד.”
"אהבת אותה?”
"אהבה זה מונח סובייקטיבי. יש אנשים שמאמינים שהם אוהבים בנאדם אחרי יומיים של הכרות, ויש אנשים שפוחדים לאמר את המילים האלה גם אחרי עשרות שנים".
"במה אתה מאמין?”, היא המשיכה לתחקר אותו, בנסיון נוסף להוציא תשובה אישית יותר.
"אני מאמין שכרגע אני בישראל, ושהיא נשארה מאחור.”
משהו לא מצא חן בעיניי נטלי, לא התחבר לה ביחד, אבל היא לא הצליחה ממש לשים את האצבע שלה על מה זה היה. “לא בודד לך להיות רווק, לבד כאן בארץ?”
אלכס חייך את אחד מחיוכיו המטרידים. יפה כ"כ אך עם זאת זדוני משהו. “כן. מישהי שתחמם את מיטתי בלילות היה יכול להיות נחמד מאוד. בעיקר עכשיו, בחורף.”
נטלי השתתקה. תדהמה אחזה בה.
אלכס מעולם לא היה ישיר כ"כ איתה, אפילו לא בקירוב.
היא הסתכלה בתוך עיניו העמוקות, טובעת בים הירוק, פטמותיה מעקצצות קלות מעצם המבט ומפשעתה מתחממת בחום עדין ונעים.
לקח לה כמה שניות להבין שהיא בוהה בו במבט מטופש ובפה פעור קלות.
היא הסתובבה במבוכה, מתרכזת במטלית שאיתה שפשפה את השולחן, שונאת את עצמה על התנהגותה הילדותית. מה הוא עושה לי? חשבה אני אף פעם לא התנהגתי ככה בעבר! לא מאז גיל 14 בכל אופן. אף פעם לא קפאתי ליד גבר בעבר, והנה הסיבירי המעצבן הזה מסובב אותי סביב האצבע הקטנה שלו כאילו הייתי איזו טינייג'רית.
כאילו קורא את מחשבותיה, התרכז לפתע אלכס בכוסות שאותן ארגן על המדף ואמר בקול שקט "בטח היית ילדה יפה בביה"ס. הרבה בנים רצו אותך, אני בטוח בזה".
"למה? עכשיו אני כבר לא יפה?”, אמרה נטלי בזריזות, מחזירה לעצמה את הבטחון העצמי בעקבות הנפילה הקטנה של אלכס.
הוא התקרב אלייה ושם את אחת הכוסות במדף שמעליה, משתפשף בה קלות, ואמר "יש לך יופי של מלאך. עדינה, אבל בטוחה בעצמה, רכה, אך גם קשה באותו הזמן. מה מסתתר מאחורי הקשיחות הזאת שאת מחצינה, אני תוהה".
לפתע הבינה נטלי מה הפריע לה כ"כ לפני כן. העברית שלו.
בעבר היא דיברה איתו רק קצת, והוא אמר לה שהוא טוב בלזייף מבטאים כששאלה אותו איך זה שאין לו מבטא רוסי. אך העברית שלו הייתה ללא דופי. חלקה, אלגנטית ואפילו ספרותית.
היא עמדה לשאול אותו על כך כאשר הוא נגע לפתע בידה, מעביר את אצבעותיו על אצבעותיה, מלטף את פרק ידה, עולה ונוגע בכתפה, בצווארה, בלחייה, בשיערה.
היא התסכלה בעיניו והבינה שלפ?ניה שב המבט המטופש.
מתן עדיין במטבח? היא חשבה לפתע.
ואז הוא נישק אותה והמוח שלה כאילו התרוקן ממחשבות לחלוטין.
שפתיו כאילו שאבו את בינתה דרך פיה ודעתה הסתחררה.
רך כל כך, היא חשבה.
רטוב כל כך, המשיכו מחשבותייה.
חמים כל כך. כן. זה נהדר. הלשון שלו כל כך טובה בתוך פי. הו אלכס. הלוואי ותכניס אותה לתוך הכוס החם שלי. תזיין אותי. תצליף בי. תאנוס אותי כאילו הייתי השפחה הקטנה והעלובה שלך.
היא פקחה את עינייה, נבהלת ממחשבותיה שלה.
ידיה היו סביב גופו, אוחזות אותו בכוח, שדייה נצמדים לחזהו החסון.
ידו ליטפה את ישבנה מתחת לחצאית.

הנסיעה במונית הייתה מייסרת עד אין קץ. הם נסעו לביתה, מכיוון שהוא טען שהבית שלו נמצא רחוק מדי, ובמשך כל הדרך היא לא הפסיקה לחשוב.
מה לעזאזל אני עושה? הוא כבר שלי. הוא נישק אותי. למה אני מתנהגת כמו שרמוטה עכשיו? מה יש בו שגורם לי לעשות את השטות הזאת ולהכניס אותו למיטה שלי ככה בלילה הראשון שהתנשקנו?
היא קיוותה שעינייה אינן מסגירות את הסבל שבנשמתה, לכן היא רק חייכה קלות ונגעה בידו.
הוא המשיך לשבת בשקט, תופס את אצבעותיה בנחישות אך ברוך וחייך שוב את חיוכו הזדוני. הוא לא הסיר ממנה את מבטו במשך כל הנסיעה.
היא הרגישה עירומה כ"כ שלפתע נהיה לה קר.
"אתה יכול לסגור בבקשה את החלון?” היא ביקשה מנהג המונית.
"כמובן" הוא ענה ולחץ על הכפתור.
"קר לך", אמר אלכס. זו לא הייתה שאלה.
זה בסדר. רצתה לענות לו, אך ידיו הזריזות כבר הפשיטו את ז'קט העור שלו ושמו אותו על כתפייה. מהיר כ"כ, היא חשבה מעניין אם הוא מפגין את אותן תנועות נמר זריזות גם במיטה.
המונית פנתה לרחוב דוד בן גוריון. הרחוב שלה.
מטומטמת! היא כעסה על עצמה, מה עובר עלייך חתיכת שרמוטה מפגרת שכמותך?!
הוא הועיל בטובו לשים לב אלייך לראשונה, אז את כבר מכניסה אותו למיטה שלך? תני לו להמתין קצת. תני לו להתייסר כפי שהוא ייסר אותך בשבועיים האחרונים.
היא החליטה שברגע שהמונית תעצור והם יצאו היא תתנצל ותאמר לו שזה מתקדם מהר מדי בשבילה. שהיא תזמין לו מונית לביתו.
לפתע המונית עצרה.
"בן גוריון ארבע עשרה", אמר הנהג.
אני מצטערת. אני לא יודעת מה עבר עליי באותו הרגע...
אלכס הוציא את ארנקו ושילם לנהג סכום מדוייק. “תודה לך", הוא אמר.
זו כנראה השעה המאוחרת, אני עייפה מאוד. ובכל מקרה זה רץ קצת מהר מדי בשבילי.
"אין בעיה. תשמרו על עצמכם", אמר הנהג והם יצאו מהרכב.
אנחנו עדיין עובדים ביחד, אז אין לנו ממש סיבה למהר. אם אתה רציני בקשר לזה, אני אשמח לצאת איתך. אבל אם לא. אני מצטערת, אני פשוט לא בחורה כזאת.
הם עמדו במפתן דלתה ואלכס אחז בידה.
אני מצטערת. אבל כל קול לא יצא מפייה.
הוא התקרב אלייה, אוחז אותה בזרועותיו, כורך את ידו סביב מותנייה.
תגידי את זה טיפשה! תגידי את זה! תעצרי אותו! אך היא רק עמדה שם, דוממת.
הוא נישק אותה ומחשבותיה שוב פרחו מראשה. נשימתו הייתה חמה באופן יוצא דופן, דבר שגרם לה להרתע מעט.
זה הקור, היא חשבה, זה הקור שגורם לי לחשוב שהנשימה שלו חמה כל כך.
"שנעלה?” הוא שאל אותה.
"כן", היא ענתה, בקושי מודעת למילה שהשמיעה.
הם פנו לעבר הדלת.

הוא הצמיד אותה אל הקיר, מוצץ את צווארה ולש את שדייה בשתי ידיו דרך החזייה.
היא התנשפה בקול, ידייה צמודות לקיר בהכנעה.
ידו החליקה במיומנות אל מאחורי גבה והוא פתח את חזייתה בתנועה מהירה אחת, תופס בידו השנייה את קצה חולצתה ומרים אותה מעלה.
שיניו חדרו את בשרה עד כאב שהיה איפשהו שם בעמק המעורפל שבין ייסורים לעונג.
לפתע, תפס במותנייה והשליך אותה בכוח על המיטה.
כאשר היא נחתה על המזרן הרך, בהלם מהתנועה המהירה, היא קלטה שחולצתה נשארה בידיו.
הוא זרק את החולצה על הרצפה, הוריד את חולצתו שלו ונפטר גם ממנה.
על בטנו היו שיערות עדינות וקטנות ושרירי הבטן שלו גרמו לה להעביר את לשונה על שפתייה.
הוא נראה כמו חלום, היא חשבה, נוגעת קלות בפטמותיה ומקווה לא להתעורר לעולם.
הוא זינק לעבר המיטה כנמר המשחר לטרף, מפשיט אותה מחזייתה, ומעביר את ידו ברכות על איבר מינה.
תחתוניה היו ספוגים בנוזל חם והיא התפתלה על המיטה בהתרגשות, מגיבה לתנועות הזריזות של אצבעותיו הגמישות.
ידו השנייה החליקה במעלה גבה, מלטפת את עמוד השדרה שלה ואז את שחמותיה.
בתנועה מהירה הוא שרט את גבה לכל אורכו ובאותו הרגע הכניס שתיים מאצבעותיו לנרתיק שלה.
היא צעקה בפחד, בכאב, בעונג.
היא הרגישה גלי חום מהפצע החדש בגבה. כאילו אש בערה בתוך גופה, מחממת אותה, מחרמנת אותה עוד יותר משהייתה לפני כן.
"בבקשה", היא שמעה את עצמה מלחששת, “בבקשה תזיין אותי כבר.”
הוא סטר לה.
המכה שרפה את לחיה וסובבה את פנייה לעבר החלון.
היא ראתה גשם מתחיל לרדת בחוץ בטפטופים קלים, פוגע בחלונה בקולות לחשוש כמו אלפי נחשים, צופים בהם, מאזינים להם.
תחתוניה ירדו ממנה סופית ואצבעותיו המשיכו לזיין אותה חזק יותר. הכוס שלה שרף מכאב ותענוג.
היא לא ידעה כמה חזק היא גונחת, אבל גם לא היה לה אכפת. שיזדיינו השכנים. שיזדיין כל העולם אם היא לא יכולה להנות בזמן שהגבר הזה מזיין אותה באצבעותיו כפי שלא זיינו אותה מעולם.
היא שלחה את ידה לכיוון מפשעתו ונגעה בזכרותו דרך מכנס הג'ינס.
הזין שלו היה גדול ונפוח, מתרגש ממגעה העדין.
אך רגע לפני שהספיקה לפתוח את הכפתור הראשון הוא סטר לה שוב, הפעם על לחיה השניה. ידו תפסה בכתפה והוא סובב אותה בכוח כך שגבה פנה אליו כעת.
"אמרתי לך שאת יכולה לגעת?”, הוא אמר בקול שהיה תובעני ומלגלג באותה העת.
הוא משך את ידייה כלפיי מעלה, כמעט מוציא אותן ממקומן.
אצבעותיו נכנסו שוב לכוס שלה ואגודלו ליטף את חור התחת.
"לא", היא בכתה. היא עוד מעולם לא נתנה לאף גבר להכנס לשם, והפחד הפתאומי אישש אותה כמעט לגמרי מהכאב שבשחמותייה.
לפתע היא הרגישה כאב נוראי מפלח את גבה באלכסון, מהכתף הימנית ועד המותן השמאלית. הציפורניים שלו, היא חשבה בבהלה, מנסה לשמור על הכרתה למרות הכאב הנורא, הוא חתך אותי בציפורניו!
היא הרגישה את חום הדם נוטף מהפצע בגבה, מטפטף על המצעים של מיטתה, בעוד אגודלו נכנס כולו לתוכה מאחור בכאב שהיה כלא כלום לעומת האש שהבעירה את צלקתה החדשה.
אצבעותיו המשיכו לזיין אותה בעוד ידו מושכת בשיערה, מעלה את ראשה מעלה, מכריחה אותה להסתכל בקיר הלבן והריק של דירתה בעוד הדם מכער את כל גבה.
היא התפתלה, תופסת בשמיכה של המיטה.
היא גנחה. היא צעקה. היא קראה בשמו. ואז, רגע לפני שהיא הגיעה לשיא הוא הוציא את ידו מתוכה, קם מהמיטה וצעד לאחור.
"לא!!” היא צעקה. היא עמדה לגמור כ"כ חזק כפי שלא גמרה מעולם. היא עמדה להגיע לשיא המיני כפי שלא ידעה שאפשר להגיע, והנה הוא הורס לה הכל. רגע לפני.
הוא חייך, והחיוך שלו היה זדוני יותר מאי פעם.
"בבקשה תמשיך", היא בכתה, נשענת לעברו.
"מי את?”, הוא שאל אותה ברוגע מחליא כמעט.
"אני...אני מי שתרצה שאהיה", ענתה לו, מבולבלת. “אני השפחה שלך, הזונה שלך, הכלבה הקטנה שלך, מה שתרצה, רק תיכנס בתוכי!”
"ושפחה מחלקת לאדון שלה פקודות?!” הוא צעק, עיניו בוערות מזעם.
השינויי הפתאומי במצב רוחו הבהיל אותה ופתאום היא הבינה שהיא מתייפחת, דמעותיה מרטיבות את המצעים המגואלים בדם.
"לא", היא התחננה בקול רועד, “תסלח לי אדוני, תסלח לי".
החיוך חזר לפניו. הוא התקרב אלייה והתכופף אל מול המיטה, צמוד כל כך לפנייה שהיא הרגישה שוב בנשימתו החמה כמו להבה. הנשימה הזו לא טבעית, היא הבינה לפתע, הגוף הזה שלו לא טבעי. שום דבר בו לא טבעי בכלל.
"מה את רוצה באמת?”, הוא שאל אותה.
"אני רוצה שתגמור בתוכי", היא ענתה לפתע, “ואני רוצה שתכאיב לי כל כך שאגמור בצעקה".
ההגיון כבר מזמן נעלם מראשה, היא הבינה בהיסח דעת. הוא יתעלל בי, יקרע את עורי מבשרי, יהרוג אתי. אבל זה לא משנה. הוא האדון שלי ו..."אני פה בשביל לשרת", היא אמרה בקול רועד, מסתכלת בפניו, דמעות מטשטשות את ראייתה.

"יפה", אמר קול נחשי מהדהד בזמן שאלכס הניע את שפתיו.
הוא נעמד והתמתח לגובה של מעל שתי מטר, נוגע בתקרת דירתה בשערו, שהיה כעת ארוך ושחור כפחם.
ידו נשלחה לעבר צווארה והרימה אותה כלפי מעלה, חונקת.
שרשראות הופיעו על ידיה, מושכות אותה בכוח אל הקירות.
שיניו החדות חדרו את עור הכתף שלה והיא זעקה בכאב בעוד אצבעותיו הארוכות מנווטות את דרכן לתוך נרתיקה, מתעקלות לעבר בטנה מבפנים ומושכות אותה בכוח אליו.
הוא ליקק את הדם הנוטף עד החזה שלה וצבט את פטמותיה בכוח בשיניו.
היא צעקה ובכתה בעוד האצבעות שלו מזיינות אותה במהירות של מכונה ובגמישות של נחש.
היא הרגישה כאילו זרם חשמלי בוקע מקצות אצבעותיו, מרטיט את כולה, גורם לה להתפתל ללא שליטה בעוד היא תלוייה מהשרשראות.
בידו השנייה, פתח השד את מכנסיו והוציא זין גדול וקשיח כפי שלא ראתה נטלי מעולם.
"כן", היא מלמלה, והוא סטר לה.
הפעם הרגישה נטלי שהעור מפנייה התקלף מעוצמת המכה. דף ניגר מפייה.
הוא אחז בה בכוח, כורך את רגלייה סביב מאתניו, מכניס לתוכה את הזין שלו. גדול כל כך. כואב כל כך.
בברכיה היא הרגישה את זנבו המתפתל, נשלח לעברה, מלטף את ירכיה, את ישבנה ונכנס לתוך הרקטום, מזיין אותה עמוק וחזק.
הוא דפק אותה בלי רחמים, מקדימה ומאחורה, בעוד ציפורניו משאירות עוד ועוד חתכים עמוקים בגבה.
היא רעדה וצעקה, מתפתלת ונאבקת, אך מתפללת שימשיך, שהתחושה הזאת לא תגמר לעולם.
האורגזמה הראשונה שלה התפרצה מתוכה כמו הר געש. עוצמתית ובוערת כל כך שהיא שטפה את כולה.
במשך מספר שניות היא התפתלה על השרשראות, צועקת בפרעות, מניפה ברגלייה, עד שההרגשה נחלשה מעט והוא התנתק ממנה.
אז היא התחילה להבין עד כמה עמוקים החתכים בגבה, ועד כמה נוראית המכה על פנייה.
כל גופה בער ואפילו הדמעות, כשהן ניגרו על לחייה, שרפו כל כך שהיא רצתה שזה ייגמר.
ואז הוא תפס בה מאחור. חיבק אותה, ליטף את שיערה, זנבו מחליק על שדייה, מלטף, מנחם.
הוא נשק ללחי הכואבת, ולרגע הרגישה שהכאב חלף.
"מי אתה?”, היא שאלה אותו בעיניים דומעות.
"לורד אייס הוא השם יפתי. זכרי אותו בכדי שתוכלי לאמר מי שלח אותך כאשר תגיעי לשערי הגיהנום.
הלילה, את תמותי כפי שכל אישה חולמת למות. בעונג אינסופי ואורגזמה מתפרצת.
את תמותי בין ידיי הלילה. אך לא לפני שאתענג על גופך.”

הזין שלו חדר לתוכה מאחור והזנב נכנס בתוך נרתיקה באלימות, ציפורניו מתחפרות בבטנה, חותכות את בשרה.
לא היה אכפת לה למות. ההרגשה הזאת הייתה טובה כל כך שהיא ידעה שבמילא לא תחווה דבר דומה אם תישאר בחיים. ואז הכמיהה תהרוג אותה מיגון.
הזין שלו היה נעים כל כך עמוק בתוכה, והזנב שלו עשה דברים בתוך הכוס שלה, שלא ידעה שהיו כלל אפשריים.
היא צעקה, גנחה, התפתלה, דמה נוטף על הרצפה הקרה.
לורד שלי. אהובי. בעלי. היא חשבה בעוד אחיזתה בחיים נחלשת.
תן לי לגמור פעם אחת אחרונה כפי שלא גמרתי מעולם.
ואז זה הגיע. הזרם החשמלי נע בגופה, מרטיט את איברייה, הכוס שלה להט מחום וכל גופה בער בכאב מענג.
היא הרגישה שהאורגזמה הזאת נמשכת נצח. שרירייה מקווצים ושפתיה זועקות את שמו.
"כן!! אייס!! לורד שלי! אהובי!”
ואז הרגע דמם.

נטלי הייתה ערומה לגמרי. היא עמדה על סלע שחור כזפת באמצע ים אינסופי של לבה חמה.
הסלע צף לאיטו עד שהגיע לדמות המרחפת שהתמקמה ליד השער הענקי והשחור, מקושט באלפי כלבים תלת ראשיים.
"אז מה ישלנו כאן?”, שאל השד האדום כדם בקול לגלגני. הוא היה עירום כולו, זכרותו מזדקרת לעברה.
הוא ליטף חלושות את הזין שלו ביד אחת והחזיק ספר גדול ושחור מעור בידו השנייה.
שיערו היה שחור וארוך כמו של הלורד שלה, אך פניו היו הרבה פחות יפות.
"הלורד אייס שלח אותי", ענתה נטלי בקול רועד.
השד צחק למשמע דבריה. “עוד אחת של אייס!”, הוא נראה מרוצה מעצמו "הבחור שלנו לא מפסיק פשוט! תיכנסי. תיכנסי ילדונת", הוא אמר בעוד השאר שמאחוריו נפתח לרווחה והאי הצף שלה נע לעברו.
היא נכנסה פנימה ונעמדה על אדמה חרוכה ואפורה.
השמיים היו שמי לילה זרועי כוכבים והירח המלא זהר באדום בוהק.
מולה התנשאה לגובה אחוזה ענקית, שחורה כזפת. שלוש כומות ועוד שלושה מגדלים שהזדקרו מגגה.
האחוזה נראתה מרשימה ואלגנטית. בחצר היו פסלים של נשים מתעלסות בתנוחות שונים שנראו כאילו פוסלו מפחם.
שערי החצר שהיו סורגים שחורים מקושטים גם הם בנשים עירומות, נפתחו בפנייה.
בפנים עמדו נשים ונערות רבות מספור, לבושות בגדים שונים ומשונים שלכולם מחנה משותף אחד- שחור. לנשים היה מבט מיוסר על פניהן.
שד אדום ונמוך בבגדי משרת צעד קדימה. “ברוכה הבאה גברתי". הוא אמר, והיא צעדה קדימה.
השערים נסגרו מאחוריה.