זן,זיונים ושירה..

בעוד שאני אט אט חוזר מהצרות שנפלו עלי ועשו אותי כמו זומבי בעולם החי והמהיר הפועם מלא התשוקה והשגשוג הזה...או שקר כלשהוא...החלטתי לעשות סדרת בלוגים או מקווה שזו תהיה סדרת בלוגים שבה אני שוחט, אונס, עושה פיסטינג, מבשל, מטגן ומזריע על הפרות הקדושות שלכם(וכן בהכרח בסדר הזה).דברים שנראים לכולם כמובן מאליו או רעים או טובים או איכותיים או חסרי איכות ואנסה לתת את הפרפקטיבה האמיתית והכי אובייקטיבית שלי לנושא ממרומי גיל 28 הצעיר...(מרומיי...גבעה קטנה בקושי).אתם מוזמנים להתעצבן או לחלוק עלי אבל חבל על העצבים שלכם..כי תקבלו מכות..חחח..סתם סתם....כי זה לא העניין של להוכיח משהו אלא לגרום לכם להסתכל על דברים בצורה שונה..הנה מתחילים

בחיים לא אשכח איך אימי בעת שהגעתי לגיל 8 בערך הדגישה לי את חשיבותו של הספר.אוסף ניירות מאוגד זה ומקושט מבחוץ ועם הרבה מילים בגודל קטן שעושות כאב ראש.היא אמרה שזה יעשה אותי אדם תרבותי מאוד, חכם ומשכיל ויפתח את דמיוני ואת כישורי השפה שלי ושזו מדיה נפלאה להנאה וגם לחוכמה.מה אני חשבתי......ב2 מילים"IM FUCKED".

כי את אמא שלי לשכנע במשהו באותו הגיל והתקופה שזה מיותר ולא אני ולא מייצג אותי ולאוו דווקא קשור לחינוך ושיש דרכים אחרים לגרות את המוח ולפתח אותו זה כמו לשכנע מישהו שלהכניס אצבע לשקע יתן לו כוחות על.

טוב הלכתי לי לספרייה העירונית עם הכרטיס שלי והמנוי...לקחתי את כל הקלאסיקות..המוהיקני האחרון...חסמבה...הרוזן ממונטה כריסטו...20000 מיל מתחת לים....ספרי פנטזיה וגם ספרי מין ואקשן למכביר...כן כן גם כאלו..הייתי סוטה מגיל קטן ובספריה הם לא ידעו בעצמם מה מותר לי לתת ומה אסור..בת ים בכל זאת הם היו אסירי תודה שמישהו בא..

הכרחתי את עצמי לקרוא או ניסיתי לפחות להבין מה הכיף בזה..אמרתי טוב נו המון אנשים לא יכולים לטעות...ולא...הם טעו ובגדול...

כל העניין הזה של זיוני המוח האילו של מישהי שהמציא איזושהיא עלילה קיקיונית ונותן תיאורים מזויני מוח על ימין ועל שמאל ומחבר את זה למשהו כל כך ארוך..מייגע...משעמם...לא מגרה ומכביד....וכאילו נותן תסריט או הקדמה של משהו...אבל שום דבר לא מבשיל באמת למשהו יפה ופורח ולמשהו שעשה לי וואו...היו דברים יותר קלילים שעוד איכשהוא היו מהנים והיו שפחות..וזה לא משנה איזה סוג של ספר זה היה או מה הוא הכיל או איזו עלילה או באיזה גיל הייתי(כן עד לפני כמה שנים עדיין ניסיתי להבין על מה המהומה ולקרוא)...רציתי להיות מהאנשים האילו שקוראים ספרים והם כאלו אינטלגנטים מתוחכמים וסקסיים...ואז זה הכה בי....הכל פשוט שטות עתיקה ישנה מיותרת לא רלוונית וטיפשית שאנשים נצמדים אליה בגלל מה שזה מייצג...להגיד לכם את האמת?רוב אנשי הספרים שפגשתי?הם כל כך היו ילדי כאפות שמפחדים לחיות ולהעיז ולטרוף את העולם..כן הייתה להם ארשת אינטלקטואלית אבל עם ארשת לא חיים...הרוב היו סגורים מופנים עם בעיות אינטימיות וחיים את השגרה שלהם...והיו מתחרמנים על כל עלילות שוחטי הדרקונים והברברים המאוננים וכל סיפורי האקשן למיניהם אבל שזה נגע לחיהם?לא הייתה להם חוכמת חיים וגם הדימיון כבר לא היה עצמאי באמת..הוא היה משועבד לטייפ קאסט מסוים גם כן של ספר.

לדעתי זוהי מדיה ישנה,מכבידה,חונקת,מסורבלת,מכאיבה וטיפשית וכמו כל דבר..כמו האקסים שבחיינו וכמו השמלה של אמא שאתה מגיע בגן...קשה לנו לעזוב את זה...ללימודים התיעוד האפור הזה הוא דיי בסיס יציב איתן ומוצק על מנת שנדע חומר או תיאוריה או תהליך כלשהוא....אבל מי לעזאזל רוצה אחרי עוד אלפי עמודים של עבודה וקריאה בלימודים בשבועים לפתוח ספר בשביל הכיף?

בחורות או אנשים שקוראים או מצטטים או מתלהבים מספרים לא מקבלים אצלי את האקסרט תו איכות שכולם כל כך אוהבים לתת להם והם לעצמם...אין בזה שום דבר תורם למערכת היחסים וזה לא מכניס שום עושר תשוקתי או בסיס איתן בימים קשים אלא משעבד לך את המוח לסוג מסוים של אינטלקט...אני מעדיף מישהי שכולה מעשים...ולחיות...והרפתקאות על באמת וחוכמת רחוב וחיים ולא ספר...סורי...ספרים?סתם חרא....אני מעדיף מדיות הרבה יותר אומנתיות ומגרות ומושקעות כמו סרטים או לחלופין מה שנחשב אצלי לספר החדש?משחקי ווידאו כמובן גם הם בטעם וגם אני גיימר אבל נזהר לא להתמכר...אבל כאן באמת ממצים וסוחטים את המיץ הרבה הרבה מכל רעיון..יש גירוי וויזואלי...קבלת החלטות...השתתפות בהרפתקאה וכמובן סיפוק ודמויות מושקעות...ואת ההרגשה האמיתית שאתה בתוך זה...

טוב יאללה הגיע הזמן להתכופף ולקבל ממכם בישבן על יבש על מה שכתבתי כי ברור שתתעצבנו..אבל כמו שאמרתי..חבל...תסתכלו על זה מפרפסקטיבה אחרת...וחוץ ממהתמכרות שלי לנקודות לא כותב את זה אדם עילג אלא מישהי עם השכלה אקדמאית מוזיקאית ובן לרופא ופסנתרנית..אז..פשוט תחשבו על מה שכתבתי...יאללה עד לשבירת המיתוס הבא..אוהב את כולכם ומתגעגע אתם כבר לא שולחים הודעות.