just when you think you know someone and you let your guard down and replace the attitude and darkness with a warm smile and a caring sweet word...they give you the cold snob bitchy attitude and become slimy and disgusting(real face)assholes with a weak ass disappearing act because they cant handle an argument or criticism or harsh questions...people are shit and made of shit and deserve shit...they cant handle their decisions and don't stand behind their words and only busy in running and hiding...I don't know...sometimes it still surprises me why I still care...and so do my dear people who I see suffer next to me...wish a had a chainsaw and a gps human tracker and a license to punish...because killing is too easy..
המממ משום מה למרות שאני וגם חבריי היקרים מסביב ביותר...שכולנו למודיי צלקות ואכולי כאב וניסיון יודעים את המסקנה הזאת שרוב העולם ורוב האנשים בו חלולים ושווים לתחת ויאכזבו ויעזבו אותך במאני טיים ושהעניינים לוחצים והפרצוף האמיתי שלהם זה לא הנעימות שחם...משום מה...בזמן האחרון אני רואה שוב ושוב דמעות ואכזבה וכאב קשה אצלם בצורות שלא ייאמנו ולא חשבתי שייקרו להם...אני מודה גם אני התאכזבתי השבוע מזה שנתתי פול גז על משהו ככה בצורה עיוורת אבל נו מילא אצלי זה בקטנה...אני נמנע בד"כ מלעשות חלוקות ולהכליל אנשים לפי התנהגות חד מימדית אבל אני רואה שזוהי תופעה לעומק...שאולי נובעת מחינוך מסוים ומדרך חיים ומה לא....אבל יש את האנשים שיהיו נחמדים ואוהבים אליך גם שהמצב הכי חרא בעולם ואתה נמצא בסערת דרקונים עצמות דם וכרישים...יש אצלם מתיקות אמיתית כזאת כמו המתוק של התפוח הבשל האדום של פינק ליידי אם מישהו מכיר....גם אם לא דיברת איתם שנה?הם עדיין שם שאתה במצוקה או שיש אירועים וזה...וגם נותנים הרגשה יציבה שכזו
ויש את החרא השני...אנשים שמשתמשים במתיקות מזויפת כמו בסוכריה מהונדסת כימית שמתוקה מאוד על ההתחלה אבל משאירה טעם לוואי מוזר בפה אחר כך..אפשר לראות זאת במחוות ובהרעפות החיבה ייתר על המידה מפוצצות בכינויי מתק מוזרים ומוגזמים והתנהגות עממית מלאת סלפיז ופוסטים מפגרים חסרי משמעות ועניין בשביל תחזוק מעמד ותשומי של כל מיני פוזה מזוייפת...אילו האנשים שפתאום באמצע החיים ידפקו לך סכין בגב וייעלמו לך ויכאיבו לך ויתעלמו ממך ויחסמו אותך בלי סיבה ויתנהגו פתאום כמו כלבים וגם לא ייתנו לך קלוז'ר ויענו לך על כמה שאלות שמציקות ומכאיבות לך כי הם לא מסוגלים להתמודד עם מריבה או וויכוח או קצת רצון לחקור לעומק..
הבעיה היא שאתה לעיתים מסוונר...ומרוב שהתרגלת לסביבתם של חברייך האמיתיים אתה מרוב עיניים וורודות כבר לא מזהה את הזיוף..משהו בלב שלך אולי מקווה שזה באמת משהו עוצמתי ואמיתי...ו...חברים אתה אוכל חרא...
עכשיו השאלה היא מה עדיף להיות?להמשיך להיות עם הלב הטוב והתקווה והעיניים הוורודות והאופטימיות והקטע של להגיע לכל דבר בעומקו של עניין ולהיות אמיתי ולהתנגש לעיתים בקירות אבל עם היכולת לנפץ אותם למרות שזה ייקח לך הרבה?ולתת מעצמך ולהתעייף אבל לתת חום וכתף?אתה אמנם אחלה בן אדם..ומי יודע יכול להיות שתגשים את פוטנציאל האהבה המלא שלך..אבל אתה יכול לצאת גם פרייאר בודד גלמוד מסכן וערירי עם הרבה כאב לב ואכזבה בכי דיכאונות ופסיכולוגיה דפוקה..
או שאתה יכול להיות בן זונה שיטחי ומעופף ואינטרסנט...דופק פוזות ומנצל אנשים ומרעיף אקטים מזויפים של איכפתיות להגשמת מטרותייך ובנתיים להעצים את עצמך ולדאוג לישבנך המרופד...להיות מדושן מעונג מחלקים ומעשים של אחרים ולזהור ולהנות מזה שלא נתת ליבך בכלום ולא השקעת אבל אתה מקבל בכיף ולא צריך להתמודד או להתגבר על מכשולים.אבל!אתה אף פעם לא תהיה מסוגל לאהוב בלב מלא ולתת מעצמך...להגשים את עצמך ואת התכנים והיופי האמיתיים שבך...לא תדע ניצחון אמיתי או כישלון שבונה אותך ולא מגע מתמסר והרגשה עוברית חמה ומוגנת שאתה יכול לתת ולקבל..אבל היי...טוב לך לא?
שכל אחד ייבחר מה שנראה לו לנכון...אני בהתחלה חשבתי שהרבה יותר טוב להיות הסוג השני...לפעמים גם מתפלק לי שאני רוצה להיות אחד כזה?אבל האמת?איך אני?טוב מי שמכיר שישפוט...אני וסנצ'ו בנתיים הולכים לבקר קצת את דולציניאה היפה...לנוח לפני המלחמות...
נ.ב
כן כן זה אותו הבחור שכתב ואוהב כוס רוסי וזיונים ופסיכי וסדיסט וחרמן והכל...זה לא סותר...
