אם היה אפשר לכתוב ספר על סיפור האהבה שלנו קיסה אהובתי...הוא היה ספר שהיה גורם לכולם להתכרבל, לבכות והיה נוגע במקום הכואב ההוא ששומרים אבל לא מספרים עליו כשממשיכים את החיים. זהו סיפור אהבה עם התחלה רנדומלית והרפתקנית של סקס טוב וחיוכים עקיצות וכימיה ומציאת עצמך בלב האחר..הבנה ונחמה. זה המשך בטיולים גילויים וראיית הילדים אחד בעיניי השני ועשיית אהבה. וזה סוף של מיצוי וטיימינג לא נכון ופשוט התשנות והליכה לכיוונים אחרים שהאהבה עדיין נטועה עמוק בלב.
זהו סוף טוב, אבל עדיין סוף. והחור בלב ובחיים גדול והוא כואב ופועם ומדמם שירה, פרחים, שוקולדים, סרטים וכירבולים וסקס קינקי וחיוכים. פתאום סר הטעם או לפחות השתנה ממעשים ודיבורים ותפיסות של דברים.
יש מקום עמוק בלב של סיפור אהבה אחד, סיפור אהבה שהסתיים בטוב ולכן הוא הכי מתוק מריר שמעלה את החיוך הכי מנחם ומתוק ומוריד בבת אחת את הדימעה הכי מלוחה בכולנו, על האחת שאיתה זה לא נגמר בכסאח וקרע..אלא בפרידה דומעת מחויכת של אהבה עדיין נשארת וכמה שלא תקבור אותה עמוק בלב וגם אם תתחתן ותביא ילדים ומה לא..עדיין כמו כוכב רחוק רחוק שסביר להניח שעד שהגיע אורו אליך הוא כבר לא קיים, החיוך שלה החום והאהבה עדיין מנצנצים ושאתה רואה סרט או קורא ספר או בא לנחם חבר ואתה שומע על סיפור כזה אז משהו חונק אותך..כי...הניצוץ הזה גורם לך להוריד דמעה מלוחה שקצת תכבה אותו ושיפסיק להכאיב..
היה מה שהיה קרה מה שקרה..סיפור האהבה שלנו היה..ונגמר עם אהבה כמו שהוא התחיל מהמבט הראשון..מאחל לך רק טוב אושר שמחה ושתמצאי את עצמך ומישהו שאיתו הסיפור ייגמר בגיל 120...להתראות לך קיסה קטנה של דובוני..תמיד אוהב..