הפרויקט הבא שלי בפסנתר..ואולי גם על הדרך סגירת מעגל סופית של שאריות שנשארו מהפעם הקודמת של משהו שנגמר וכל כך חיכיתי..במיוחד אחרי המפגש האחרון שבכל זאת ילחמו עליי ויתפכחו כי יבינו עם כל הרוע שהיה כמה טוב היה...ושאין יותר טוב מזה וכמה השקעה אהבה ותמיכה שנתתי וגם אחרי שניכוונו אחד מהשני מהשטויות ומשחקי האגו החיכוך והמתח...שהיה כאן סיפור אהבה מהסרטים..וגם אם הייתה הפסקה..האמנתי שהיא אמרה לי שיום אחד היא תתפכח והיא מפספסת והיא תרצה לבוא עם יותר כוח ולהמשיך את סיפור האהבה..אבל לא...הפחד ניצח וחוסר הכוח והחשק וההססנות והוויתור במקום ההשקעה ולהילחם עלינו...אז הגיע הזמן להשלים ולסגור סופית את הספר הזה אני מקווה אבל ממש..כי לרומנטיקנים חסרי תקנה כמו שכולם יודעים..במיוחד שולטים סוטים עם לב ענק וזין מלא תשוקה..קשה להם לא להשאיר פתח...אבל...סורי...נמאס לי...אני לא דמות קרטונית מספר שמופיעה עליו עניבה אפורה וצריך להתאים במסגרת מסוימת וצרה בדיוק שהיא בלתי אנושית ובלתי אפשרית ויכולה גם לנחש מחשבות ודרך של 2 אנשים שאחד מאיתנו לא יודע מה הוא רוצה מעצמו ובכלל ועסוק רק בהשוואות ובמרדף אחרי חזיונות שווא במקום לשבת ולהקשיב ולהבין שהגשמה זה דרך הקשבה השקעה ואהבה במיוחד שקשה ולא בא לך לפעמים לראות את הפרצוף של האדם השני באותו היום...דיי...היום אני מפסיק מקווה לחכות...
