סטיית תקן

יש נערה על מסך הטלפון שלי.
היא ערומה.
הכוס שלה מגולח והשדיים שלה קטנים וזקופים.
היא מחייכת.
אני תוהה אם היא מרוויחה משהו מהעניין הזה,
של גברים זקנים שבוהים לה בכוס.
יתכן.
אף פעם אין להמעיט בכוחם של הנעורים עלינו, הזקנים.
הרי מעורב כאן הרבה מעבר לכוס רענן
וגבר חרמן.
מעורבים נעורים
ומעורבים כל הדברים היפים
שאפשר לעשות בחיים
וכל הדברים שלא עשינו,
והדברים שאנחנו,
והדרכים שסגורות בפנינו
והדרכים שעליהן אנחנו עדיין לא מוותרים.
אבל
בדיוק כמו הנערה על המסך שלי,
זו אשלייה.
הבחירה.
הנעורים.
הכל רמאות ושקרים.
ואם כבר מדברים -
היום אמרתי לבני הקטן
"ראה אותי, הכל קורס לי ומתמוטט מתחתי
ואני עדיין עומד, ילד אהוב שלי"
אני יודע,
זה קצת כבד להפיל על כתפיו של ילד קטן,
אבל זו היתה סיטואציה כזו,
וניסיתי להבהיר נקודה,
ובכל מקרה השיחה הזו
לא היתה הצלחה גדולה.
העניין עם הנערה התרחש אחר כך,
כשחזרתי לדירה
ונשכבתי מובס על המיטה.
ונזכרתי באימך מערסלת אותך בזרועותיה
ודואגת ברכות לאוזנך הדלוקה
והתחלתי לבכות מול הכוס של נערה צעירה
...