סטיית תקן

חידלו
לשניה
מהעיסוק האובססיבי
באיברי הרבייה
ובתחושת הרוויה
ובתחושת הפגיעות
ותחושת הבדידות
והפחד
והאובדן
והמכה שתבוא
או שלא
בתגובה
להתנהגותכם השובבה.
תפסיקו כל זה
ותקשיבו לילד -
הוא שר על אימו
הוא שר לנשים שהיו לו (או לא) והוא
שר על המוות.
למה אנחנו לא מדברים על המוות ?
כדי לדבר על החיים
צריך לדבר על כשהיינו ילדים.
בעצם, צריך לדבר על כל כך הרבה דברים
בכל כך הרבה רבדים
שרק אידיוט מאמין
שכל זה נגמר כשמתים.
סך הכל - ברובד אחד
ומאד מסוים,
כמה תאים מפסיקים את תפקודם.

אבל הילד עוד שם
וגם המבוגר לו הילד קדם
והאיש הזקן שיבוא במקומם
ומעשיו
וזכרונותיו
וחלומותיו
ואהבותיו
וזהו,
גמרנו עם דברים שנגמרים ב ו'

אה...
רק דבר אחד נוסף אני חייב -
תקשיבו לג'ף באקלי.
עכשיו.