סטיית תקן

הגופים שלנו מנחמים זה את זו.
דבקים זו לזה, 
כאילו הקרבה תצליח לחדור את
העור המפריד ביננו.
כאילו חום הגוף הדבק במשנהו
יחמם את הטונדרה הקפואה

של כל הנמצא
מחוץ למיטה.
כרונולוגית,
הגופים שלנו בנקודת מפנה,
אחת מכמה -
אנחנו מתחילים להרגיש
את הרמז לכאבים שעוד יבואו,
לחוסר הנוחות איתה נצטרך ללמוד להסתדר.
את הצמצום המתחייב בדברים שגורמים לנו עונג חושני טהור. 
נצטרך להשקיע את אוננו בשימור הקיים,
החומרי,
המיידי,

כמו ילד השומר קוביותיו בגן.

אבל כרגע,

בישבן זה

הצמוד למפשעתי,

אמצא נחמה.