ראיתי את הפנים שלך מולי על הכר
מבעד לדמעות
ילדה נקייה, עם פנים בהירות
משום מה, תמיד דמיינתי אותך בתנועה
ליד נחל זה או אחר
כמה כמיהה יש בי להגן על הילדה הזו שבך
להחזיק אותך ולומר לך שיהיה בסדר
שתמיד אהיה שם, חזק עבורך
מערסל אותך בחיבוק
סופג את הכאב עבור שנינו
אבל אני מבוגר כבר
ואת כבר אשה ושום דבר לא מגן עלינו מפני החיים ובעיקר, אחד מפני השני
וזה כואב
ועצוב
ואנחנו הרי סך הפגיעות שפגעו בנו אנשים אחרים
הנה, גם אני.
זו תרומתי לקליפה הקשה שעוטפת אותך
זו תרומתך לשלי
בחיי,
לא מובנים לי החיים,
על כל הצער שבהם והחומות שאנחנו בונים
כלומר,
המנגנון מובן. וגם הצרכים
זה הלמה שאין לי תשובה עליו בכאלה רגעים
אני מתנצל בפני הילדה האופטימית
בהירת הפנים
אני מתנצל בפני האישה שהיא את
היו לנו כמה רגעים טובים
זה נראה לי כרגע בטל בשישים
אבל אולי עם הזמן, אוכל לזכור גם את האושר והאהבה
ולא רק את העצב והכאבים
השיר הזה מעאפן
הוא מבולבל ועשוי קטעי עצב לא ברורים
הוא מתגלגל ממני עם הדמעות
במשפטים לא קשורים
הוא קריעה וצעקה וקושי וחרטה
הוא חוסר הבנה של למה יש צורך לשלם בכזה כאב
על כל נחמה זמנית מאימת המוות והחיים
למה כל חיבור וצורך
נגמר באכזבה ומשפטים קשים
למה כל כנות נגמרת בשקרים
אני מתאבל, בייבי,
אולי אני עושה את זה בסדר
פעם ראשונה בחיים
חבל שזה איתך
חבל שהדמעות לא דמעות של אושר ושמחה
חבל לי על הפגיעה
על הקליפה המתעבה
על הילדה בהירת הפנים
אבל בייבי
אנחנו נפרדים.
