לפני 6 שנים. 21 ביולי 2018 בשעה 9:03
לפני שבע שנים
לקחתי את בני הפעוט
מגן הילדים.
הוא שכב פרוס איברים,
על משענת הגב של ספה
בחצר -
כתם שמש נח על פניו השלווים,
זרועותיו ורגליו משתלשלות
משני צידי המשענת כמו
גור אריות על אחד הענפים.
שאר הילדים היו שקועים
במשחק או במריבה
עם ילדים אחרים
ורק הוא,
לבדו עם חיוך על פניו,
עיניו עצומות -
מרגיש את קרן השמש
על ספה מהוהה
מבד צהבהב.
אתמול,
ראיתי אותו שוב
באותה התנוחה -
ידיו טובלות במים בצבע
טורקיז ירקרק
וראשו נח במרכז הגלשן
הלבן והדק.
שמש הבוקר האירה את
חלקת המים בה שכב
הרחק מעבר למקום שם
הגלים נשברים אל
הים הרחב.
