|
|
|
שהפחד להיות לבד לא יכול להמשיך לנהל אותי.
זה לא שעדיף כלום מכמעט.
זה שמגיע לי לא להתפשר יותר.
ומגיע לי לנפות את כל מי שלא עושה לי טוב, גם כשזה קשה, גם כשזה ממלא באימה.
לא לפחד מענני האבק, גם הם ישככו
אחר כך יבוא הגשם, ישטוף את הכל ויחדש.
(כותרת: עוזר רבין. - אני זוכרת רק את השורה הזו. מישהו מכיר את השיר המלא?)
אבל האנשים בתוך המערה עדיין מפחידים אותי
למען האמת מישהיים שאני כותבת פה הנצפה ושאני כותבת פה ברגעי שפל ויש רבים מאלו
אז רק כדי לסבר את האוזן
היקום מעולם לא חייך אלי יותר מאשר החיוכים שאני מקבלת ממנו בחצי שנה האחרונה
נראה שכל העבודה הקשה על הקארמה סופסוף מתחילה להשתלם וכל הדברים לאט לאט והעבודה קשה מתחילים להסתדר לי היכן שטוב.
זה ממשיך גם לאופי הפוסטים שלי פה.
למדתי לא לחשוף הכל גם העץ אומר רק גזע ועלים ומשאיר שורשים באפלה.
אז אני מצנזרת פה כי שומרת על עצמי. ויותר מזה, אני מצנזרת ברשתות חברתיות אחרות אחרי שנהגתי לחשוף את עצמי כמו פורנוגרפית נפש זולה. פה נהנת מאנונימיות יחסית בכסות הכינוי הבדוי וחוסר ההקשרים התרבותיים-חברתיים.
ומוציאה את מה שצריכה להוציא גם בלי להחשף.
זו אגב גם הסיבה שהבלוג שלי ירד (באדיבות כלובי) לכמה חודשים וחזר לאוויר אחרי צנזורה רצינית. פעם היה פה יותר.
היום יש פה נכון.
*בונוס למי שמזהה את הציטוט :)
כשבמקום ללמוד למבחן בראשון אני מחפשת מאמרים אקדמאיים על stargate sg 1
(ואם יש פה מישהו שמכיר מאמרים על ייצוגים גזעניים בסדרה אני מה זה אשמחחחחח)
תאהבו אותי
תודה
ביי
Because of you
I find it hard to trust not only me, but everyone around me
שאני כל הזמן אומרת שאני פומבית
אבל הזדקנתי ופיתחתי בושה וכבר שנים שלא יצאתי מהבית
ימה של גיל 33 היא לא ימה של 23
איפה הימים בהם היו שמים אותי על הצלב בבמה במועדון ומרביצים בי תורה?
הולכת למזוג לי תה ולסרוג סוודר
מתי אני אצליח לסלוח לעצמי
ויפסיק לכאוב לי בך
אני שוכבת במיטה
וחושבת עליו
על להכאיב ולהשפיל.
אני לא מתחרמנת מזה
רק שוכבת בחיוך סדיסטי
ומפנטזת.
איני מזהה את עצמי בראי.
כמה אני מתחננת
הוא לא מוכן לבוא לזיין אותי
למה מבינה בשביל מה הם קיימים בכלל הגברים האלו....
