|
|
|
וחברה שלי שוכחת שהיא חברה והיא אוהבת אותי ונכנסת למוד דיקטטור שמכריח אותי לעשות עם הגוף שלי דברים שהוא פשוט לא נועד להם.
היא מבקשת שאגע עם הידיים בכפות רגליים
ואני כולי מתנשפת ולא מסוגלת
"אני לא יכולה אני לא יכולה אני לא אצליח"
והיא
"את יכולה, את יכולה תחשבי איך זה יהיה לך טוב לקשירות"
נגעתי - כמו גדולה נגעתי ;)
תעבור כברררר
אני לא יכולה עם כל החרמנות הזו
לא מצליחה להתרכז בכלום
ובמילא אין פה אף אחד שיעזור לטפל בזה
יאללה קישטא!
כל חודש מחדש 🤦
משעמם לי
ואני קצת בודדה
שולח לי הודעה שהוא תוהה
"מה תהיה העמדה שלך בנוגע לקונספטים המובאים אצלי בבלוג.
פחות שגרתי, אני יודע."
עונה לו שלא יתן לי לנחש ויגיד על מה הוא שואל (כי וואלה מה זה השיעורי בית האלו עכשיו?)
הוא מגיב לי
"איזה פוטנציאל, בחורה עמוקה, קפסולת קפה."
אני בתגובה:
על המישור הצחיח
הוד קדושתו הכומר
מפריש צואתו
***
בונוס למי שמבין :)
נסיעה ברכבת עם הכלבה
היא שונאת את הרסן שלה שנאה עזה ומנסה כל פעם, לשווא, להוריד אותו.
חושבת שהיא היתה צריכה ללמוד מאמא שלה, שחולקת איתה את אותו התיעוב, ולהכניס גאגים לרשימת הגבולות שלה ;-)
אז מהר מהר נכנסתי לפה שיעבור לי
תִּתְאַהֵב בִּי כְּבָר יָא אֶפֶס
אחותי התאומה קנתה לי לפסח כיסוי עיניים בצורת חד קרן.
את המבט התמה ששתינו הענקנו לאמא שלי כשהיא שאלה
"אבל בשביל מה את צריכה את זה?"
לא ניתן להעביר במילים
;)
שום דבר טוב לא ייצא ממישהו שמתחיל במקום בו אני חלשה.
בוא אלי כשאני חזקה.
נסה ואגלה לך ארץ חדשה.
**
אלה לא המים.
זה כל הגוף שרוצה לגעת
משתוקק לברוא לחלוחית חדשה.
קח אותי לידך,
אני ספר מבטיח הרפתקה נדירה.
הנה אני. מונחת על השידה. משתוקקת לקריאה אותי.
אלה לא המים.
נסה ואגלה לך ארץ חדשה.
(ציפי שחרור)
כי הוא היה בלפני
ואני?
אני כבר באחרי.
שונאת את איך שזה מטלטל אותי.
