|
|
|
א. אני רוצה להודות לגבריר ששלח לי הודעה של "פויה ילדה" ובכך הוכיח את הטענה שלי - בנים זה איכסה.
ב. כתבתי 30 שנה כי אני בת 33.
וכך פיספסתי את האנלוגיה של 40 שנה במדבר.
מה שמזכיר לי שיר שכתבתי פעם.
נווה מדבר
קשה ככל שאהיה
כאבני הצור והבזלת
למגע מטך אנבע כמעיין.
נווה מדבר.
להרוותך
לאחר ארבעים שנות
צימאון.
לא נקשרתי בערך 30 שנה
והתגעגעתי
התגעגעתי נורא נורא נורא.
התגעגעתי עד שהעור שלי צרח.
התגעגעתי מספיק כדי שאקח נשימה עמוקה
אקבע עם מישהו זר ואלך להקשר.
טוב מישהי זרה, מה שהפך את כל הסיפור להרבה יותר פשוט כי בנים זה איכסה.
(נשבעת שאני הטרו).
**
בלילה חלמתי על ב'
ב' שנטש אותי לעולם שכולו וניל.
בחלום שלי היה לו שיער. מתולתל. שמי שמכיר ויודע יבין שזה הדבר הכי מצחיק בעולם.
לא מפתיע שחלמתי עליו.
ב' הוא הרבה דברים
וסשני הכבילה איתו תמיד עלו על כולם.
***
היה כייף.
רוצה עוד.
הבו לי חבלים ואתקשט ואתפאר בהם.
שבו כל כך חם לי שאני יושבת בבית עירומה
יוחזר החורף לאלתר!
הפסיכולוגית שלי לא מבינה למה אני בקיופד
"לא כולם שם ונילים?"
היא צודקת למחצה.
אבל פה כולם "דיסקרטים" או דושים.
אז איפשהוא צריך להתפשר
יש לי מלא דברים לעשות
ועדיין שוכבת במיטה חבקת מעש
ורוצה יותר
לפני חודשיים קניתי חבל קפיצה (ורוד דההה)
היום הוצאתי אותו מהאריזה קפצתי 100 קפיצות ושלחתי הודעה לחברה שהיא מורה ליוגה בבקשה שנפגש והיא תלמד אותי תרגילים. אחרי שכבר 3 שנים היא מציעה לי לבוא לסטודיו שלה בחינם.
מי זאת???
יושבת ביום עיון של משרד המשפטים על סחר בבני אדם.
ומהטלפון מצייץ לו הצלצול של הודעה חדשה בכלוב.
מעבר לדיסונס שבסיטואציה הזו.
אני לא מאמינה שאלו החיים שלי
שאני עובדת בתחום העניין הסופר איזוטרי שלי.
מרגישה הכי מדויקת שיש
ושום דיסוננס כבר לא מפריע לי.
אַף פַּעַם לֹא נוֹגֵעַ
תָּמִיד לְיַד
לֹא בְּדִיּוּק
שָׁם
את השיר הזה כתבתי לפני כמה שנים על אורגזמות.
זה היה בתקופה שלא גמרתי בכלל, היום עדיין קשה ולא בא בקלות, אבל קורה.
ואם מישהו ינבור פה בבלוג ניתן יהיה לגלות את הפוסט שכתבתי אחרי שגמרתי בפעם הראשונה וכניתי את החוויה כ"מפחיד". עדיין לפעמים מפחיד אותי.
אבל דברים אחרים מפחידים אותי היום יותר.
ודברים אחרים מתפספסים
לא נוגעים
ליד
אני רוצה להיות שם.
אבל אני פה.
ואני שם, אני כל כך כל כך שם
ועדיין ליד
לא נוגע.
**
אַף פַּעַם לֹא עָשִׂיתִי אַהֲבָה
וּבְכָל זאת הַגְּבָרִים שָׁצְפוּ בֵּין רַגְלִי כְּמִי נְהַר מִתַּחַת לְגַשֵּׁר.
8,000 עֲצָבִים מְעַצְבְּבִים אֶת הַדַּגְדְּגָן
בְּכָל אֶחָד מֵהֶם לָמַדְתִּי לִכְאֹב.
אַף פַּעַם לֹא עָשִׂיתִי אַהֲבָה
וּמְפַשֶּׂקֶת אֶת רַגְלַי לְחִבּוּק.
אַף פַּעַם לֹא עָשִׂיתִי אַהֲבָה
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לֶאֱהֹב.
אַ-ל תְּכַוֵּן אוֹתִי
אֲנִי יוֹדַעַת לְהֵחָנֵק לְבַד
אֲנִי יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה מַרְגִּישׁ לְנַסּוֹת לִשְׁמֹר אֶת הָרֹאשׁ לְמַעְלָה
בִּזְמַן שֶׁאַתָּה דּוֹחֵף אוֹתִי לְמַטָּה
אֲנִי יוֹדַעַת לְהָקִיא אוֹתָךְ מִתּוֹכִי
כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִבְלֹעַ
אֶת הָעוֹלָם.
אַף
פַּעַם
לֹא
עָשִׂיתִי
אַההההה
