סערה בכוס מים

צופה בסדרת טלוויזיה אמריקאית טיפוסית.
סצנת סקס.

סצנות הסקס בסדרות האלו כמעט תמיד מציגות את אותו הדבר.
יד גברית מלטפת בחוזקה גב נשי חשוף.
תזוזות מתאומות מתחת לסדין גדול שמכסה את הגוף העירום לכאורה, לעיתים הבחורה תשאיר עליה את חזיית התחרה השחורה שרק במקרה היא לבשה בדיוק באותו היום.
אישה מקמרת את גבה באיטיות, שערה נזרק לאחור.
התנשפויות קלות כאלה, גם הם כאילו להכעיס בתיאום מושלם.
המילים המוחלפות הן מילות אהבה והערצה.
תמיד מביטים זה בפניה של זאת, קשר עין נשמר כמעט לאורך כל הסצנה, למעט הסטות מבט מבויישות הצדה או קדימה, תמיד בחיוך.

סצנות הסקס שלי כלל ואינן כאלו.
הידיים לא תמיד מלטפות, אלא אוחזות, אם לא מכות.
התזוזות אינן מתואמות וגפינו מתנגש זה בזה בסירבול.
השמיכה שנועדה לכסות ממזמן הושלכה מעלי, גם הגוף אינו עירום לכאורה, הוא שם בכל אונו, להשאר עם חזיה תמיד היה נראה לי מטופש, החזה נופל על הגוף העירום, בחוסר חן.
הגב לא מתקמר בקלילות, והשיער כבר מלא בקשרים.
ההתנשפויות דומות יותר לסוג של התקף קוצר נשימה, איכשהו הצד השני תמיד כמעט שותק בצורה שמשגעת אותי, והמילים שנפלטות ממני מלאות זימה מיוזעת.
קשר עין קצת קשה להשיג במגוון התנוחות שמשנות ידיים ואיכשהו תמיד הפה שלי מתעוות לבכי היכן שצריך היה להיות חיוך.

לא הייתי רוצה להביט בי מהצד.
אני גולמית ולא מהוקצעת.
ולעולם לא אזכה להיות משודרת בפריים טיים.