לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סערה בכוס מים

הכתיבה אינה משהו שיש להתבייש בו - אבל עשה זאת בצנעה ושטוף ידיך לאחר מכן.

רוברט א. היינליין
לפני יום. שני, 27 בינואר 2020, בשעה 15:25

אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שמישהו ירד לי

ולא שאני מתה על הקונצפט כן?  

הניסיון המועט שלי בנושא הוכיח שהרוב עושים את זה גרוע ומשעמם ועדיף שלא.

אבל נורא בא לי פתאום.

 

לפני 3 ימים. שבת, 25 בינואר 2020, בשעה 22:12

מי רוצה לאהוב אותי?

לפני שבוע. שלישי, 21 בינואר 2020, בשעה 15:00

האיש שלח לי סרטון של הנעליים שלו

ואני מפחדת לקום מהכיסא ולגלות שם שלולית

😳

 

 

לפני שבוע. שלישי, 21 בינואר 2020, בשעה 12:21

יש איזה סטראוטיפ על נשלטים שהם כולם מנכלים ודירקטוריונים בחיי היום יום ובגלל שכל הזמן הם בשליטה בחיי המין שלהם הם מחפשים שמישהי תשלוט עליהם.

בואו נעזוב לרגע את העובדה שזו שטות גמורה שנועדה ליישב סתירה בתפישות פטריארכליות על תפקידים מגדרים וזה וזה וזה.

תמיד חשבתי שזה שטות כי בעיני נטיות מיניות הן לא פונקציה שמושפעת מגירויים חיצונים.

 

למי שלא עוקב אחרי הבלוג שלי, לפני כחודשיים התחלתי עבודה חדשה.

עכשיו, שלא תטעו, אני חיה את החלום, אני מתפתחת מקצועית ואישית ומגשימה את עצמי בתוך תחום עניין וידע שמגוון מקומות העבודה בו הוא מוגבל ביותר ואני נמצאת פחות או יותר בחוד החנית של העיסוק הזה.

ויחד עם זאת, זה קשה. מאוד. 

ובין לבין יש פיקים של קושי נוסף.

כבר חודשיים יוצא שאני מנהלת צוות רב מקצועי ואחראית למספר עובדים כשכל אחד הבעיות והבקשות והדרישות והצרכים שלו. קחו את זה ותוסיפו את קהל היעד של הארגון (אוכלוסיה טיפולית כולשהיא).

וכן, קשה. פאקינג קשה. ובתוך כל פיק של קושי שהולך ונערם אני מוצאת את עצמי משוועת לשליטה.

הולכת בתוך זה ומשתגעת. איך כל היום אני חייבת להיות כל כך אסופה ולהיות הגורם המוביל והקובע.

ובסוף מתחשק לי להתפזר, בא לי שמישהו אחר יאסוף אותי יקח ממני את האחריות ואת השליטה.

ויוריד אותי למטה איפה ששקט ואפשר לנשום.

 

 

 

לפני שבוע. שני, 20 בינואר 2020, בשעה 09:07

והמזכירה כבר הדליקה לי את המזגן כדי שיהיה לי נעים כשאני נכנסת

😍

 

לפני שבוע. שבת, 18 בינואר 2020, בשעה 21:08

ממש ממש טוב לי

לפני שבוע. חמישי, 16 בינואר 2020, בשעה 10:15

האיש היה פה

ואחרי יותר מחודשיים שלא נפגשנו

יצאתי בתחושות מעורבות

 

 

לפני שבוע. רביעי, 15 בינואר 2020, בשעה 11:32

שהפוסט מאתמול (זה עם הטלפון) נכתב כי הוא ביקש.

ואני ממש גאה בעצמי כי הביך אותי ברמות לכתוב את זה.

ובדרך כלל אני מתווכחת שואלת אם אני חייבת ומנסה להתחמק. אבל הפעם פשוט עשיתי את זה... גם אם זה היה קצת לא נעים..

הוא ביקש, וזה אמור להספיק לי.

 

זה קטן אבל משמעותי

 

 

 

לפני שבועיים. שלישי, 14 בינואר 2020, בשעה 22:45

גמרתי לאיש בטלפון

לפני שבועיים. שלישי, 14 בינואר 2020, בשעה 17:41

הוא עונה לי אחרי שלוש שעות 

ואני מתחילה לחפור

 

היום היתה לי ישיבה ממש ממש ממש חשובה בעבודה
היא היתה אמורה להיות שעתיים אבל נמשכה חמש שעות.

בשלב מסוים פשוט ישבתי מול המפקחת הראשית וחלמתי בהקיץ על איך אתה מצליף בי ומושך לי בשיער ומשתין עלי.

אז שלחתי לך הודעה.

 

 

הוא לא יודע את זה אבל באותו הרגע של החלימה בהקיץ כל מה שרציתי זה להתקשר אליו ולפרוץ בבכי מרוב שאני רוצה וצריכה.

 

(הוא יידע עוד מעט כי הוא שלח אותי לכתוב את זה בפוסט ויקבל צילום מסך :))