סערה בכוס מים

כמה החיים שלי מרגשים כרגע

זוכרות שלפני 1000 שנה התלוננתי על פציעת שיבארי?

אז כמובן שדחיינות רפואית זה שמי השני אז רק אחרי יותר משנה כשכבר לא הצלחתי לעמוד על הרגל הלכתי לאורטופד.

קרע במעטפת מפרק הירך.

הרס אותי.

והפך אותי לונילית. ההסכם הלא כתוב בנינו היה שאני אהפוך אותו לבדסמי. 

אבל לפני כמה ימים הוא קרא לי זונה ואני נעלבתי עד עמקי נשמתי. ביקשתי ממנו שיפסיק (מאז כבר יצא לי לקרוא שוב לעצמי זונה.. אבל אתם מבינים למה הכוונה).

הקוראים הותיקים של הבלוג שלי (כל השניים) יכולים לזכור שעד לפני כמה שנים לא הייתי מצליחה להגיע לאורגזמות. לפני כמה שנים כשסוף סוף הצלחתי זה היה אפעס, מהומה רבה על לא דבר.

אתמול אחרי שגמרתי קמתי לקחת כוס מים ולא הצלחתי לעמוד על הרגליים, כשלתי בתוך צחקוקים נתמכת בקיר שלא ליפול.

טוב לי כמו שאף פעם לא היה לי טוב.

וזה ונילי, כל כך ונילי.

בדסמ הוא מרכיב מאוד חשוב באני העצמי שלי והאופן שבו אני מגדירה את עצמי.

ואני לא יודעת איך ליישב את זה עם כל הטוב שהוניל הזה מזמן לי.

יושבת בבית ובוכה כי נכנסת לבידוד

הונילי סופסוף נתן לי לבשל לו (אחרי שהחברות הבטיחו לו שאני אכן יודעת לבשל)

אז אתמול לארוחת ערב הכנתי מאפינס פאי רועים

והוינלי לקח תוספת.

גם היום הוא יום נורא

אתמול הוא הגיע לשעתיים

כדי שאני אוכל לקבור את הראש שלי בחזה שלו ולהגיד

היה לי יום נורא

הונילי* מסיים לעבוד מאוחר

ואני אחרי יום עבודה של 11 שעות יושבת בבית מחכה לו שיבוא לחבק אותי.

לפני שבועיים עשינו את אותו הדבר, ואני אחרי שנים של התרועעות עם אנשים שרצו אותי רק בשביל המיניות שלי כבר התרגלתי להגיד מתוך עייפות "נו כבר אני רוצה שתזיין אותי"

אבל פתאום מצאתי את עצמי אומרת

"נו בוא כבר יש לי מלא מה לספר לך"

* טוען שהוא וניל פיצפוצים

אבל הרשו לי להגיד לכם

אין שם שום פיצפוץ

(אבל תמיד ניתן להוסיף 😜)

יום שישי בבוקר

אנחנו שוכבים במיטה ולא רוצים לקום

אני שואלת "בא לך לקרוא שירה?"

והוא זורם איתי על פרננדו פסואה.

מפה לשם

קניתי כרית נוספת למיטה.

ממש ממש טוב לי