סערה בכוס מים

הרס אותי.

והפך אותי לונילית. ההסכם הלא כתוב בנינו היה שאני אהפוך אותו לבדסמי. 

אבל לפני כמה ימים הוא קרא לי זונה ואני נעלבתי עד עמקי נשמתי. ביקשתי ממנו שיפסיק (מאז כבר יצא לי לקרוא שוב לעצמי זונה.. אבל אתם מבינים למה הכוונה).

הקוראים הותיקים של הבלוג שלי (כל השניים) יכולים לזכור שעד לפני כמה שנים לא הייתי מצליחה להגיע לאורגזמות. לפני כמה שנים כשסוף סוף הצלחתי זה היה אפעס, מהומה רבה על לא דבר.

אתמול אחרי שגמרתי קמתי לקחת כוס מים ולא הצלחתי לעמוד על הרגליים, כשלתי בתוך צחקוקים נתמכת בקיר שלא ליפול.

טוב לי כמו שאף פעם לא היה לי טוב.

וזה ונילי, כל כך ונילי.

בדסמ הוא מרכיב מאוד חשוב באני העצמי שלי והאופן שבו אני מגדירה את עצמי.

ואני לא יודעת איך ליישב את זה עם כל הטוב שהוניל הזה מזמן לי.