סערה בכוס מים

יום שישי בבוקר

אנחנו שוכבים במיטה ולא רוצים לקום

אני שואלת "בא לך לקרוא שירה?"

והוא זורם איתי על פרננדו פסואה.

מפה לשם

קניתי כרית נוספת למיטה.

ממש ממש טוב לי 

אני תוהה

מתי רווקים יחזרו לעשות שוב סקס

לא שאין לי הצעות כבר עכשיו להפגש עם אנשים כן?

אבל חוסר האחריות הזה הוא רק טורן אוף רציני...

מתי יהיה בטוח שוב להפגש עם זרים

ובעצם, האם אי פעם זה היה בטוח?

מי פה עוד מתחרמנת מנדב איל?

בדוק זה לא רק אני

אני צריכה סקס

יכווצ'ץ' אותי

נמאס לייייייייי

ואני רוצה סקססס

וכפיות

לאט לאט רמת החרדה יורדת

ואני מזכירה לעצמי שבסך הכל אני מתפקדת לא רע

הולכת לעבודה ודואגת לעובדים שלי ולאכלוסיה שאנו דואגים לה (עוד רמז למה שאני עושה, זו מסגרת חוץ ביתית).

עם כל הקושי אני עושה מה שצריך לעשות

ואני בסדר.

התחיל לכאוב לי הגרון ,לא קורונה כי אין לי חום ואני גם מצוננת קצת, אבל סיבה מצוינת להשאר בבית.

הפסיכולוגית שלי שהיא הדבר הכי מהמם בעולם עוזרת לי להרגע וגם שולחת מסרים מעודדים מהבן שלה.

הוא רופא בצפון איטליה האחד המקומות הראשונים שנפגעו, לדבריו המצב עדיין קשה אבל הם כבר מרגישים שיפור.

אנחנו בארץ שומעים נתונים על כל איטליה ולכן לא רואים את זה, אבל שם כבר מתחילים טיפטיפונת לפחות לראות את הסדק מתוכו יגיע האור.

אני באופן רשמי בקבוצת סיכון

לא בא לי למות שתבוא כבר הקורונה ותקח אותייייי