מישהו, שאלוהים יודע מתי דיברתי איתו והבאתי לו את המסנגר שלי פנה אלי בצ'אט ושאל מדוע אני כברלא נכנסת למסנגר שלי, בירור קצר הוביל לכך שהכתובת שיש לו אינה מעודכת ולכן הוא קיבל את החדש מתוך מחשבה שאם בעבר הבאתי לו את הכתובת שלה כנראה שידעתי מה אני עושה (כבר טעות).
השיחה התנהלה כך:
הוא : היי
אני: היי
הוא: מה שלומך?
אני: טוב תודה ואתה?
הוא: בסדר
הוא: נראה לי שאת מפחדת לעסוק בדסמ אבל נורא רוצה אני צודק?
אני: מאיפה לעזאזל זה הגיע?
הוא: אינטואיציה
אני: טוב אני הולכת
הוא: למה? כי אני צודק?
אני: לא כי אתה טיפש.
אח" הוא שולח לי אדומה, שהוא שונא שקוראים לו טיפש, כי הוא לא, ואת העונש שלי אני אקבל בזכות ולא בחסד :).
רציתי לענות לו שהוא שוב מוכיח את עצמו שהוא טיפש, אבל עצרתי בעצמי.
למה אנשים יוצאים מתוך נקודת ההנחה שבכל רגע נתון יש לי כוח לניתוחי פסיכולגיה בגרוש שלהם לגבי הקשר שלי לבדסמ, למה לא טורחים לברר לפני זה? מילא זה היה פה בצ'אט, מילא, נכנסתי לצ'אט במקום כזה ניתן להניח שאלו נושאי השיחה שאני מחפשת (גם, בלי לנסות לנתח אותי, אבל שוב, מילא).
אבל במסנגר שלי? לא יכל למלא את השיחה לפחות בעוד כמה דברי נימוס? שזה יראה פחות בוטה?
מישהו אחר, שאפילו אלוהים כבר הספיק לשכוח מתי הכרתי והבאתי לו את הטלפון שלי, מתקשר אלי ממספר חסום.
הוא: שלום, מה שלומך?
אני: בסדר, מי זה?
הוא: תנחשי.
אני: מנתקת.
אח"כ הוא שולח לי אדומה שהוא נעלב, מה הוא כבר ביקש שאנחש מי הוא?
קשה לי אפילו להסביר מה היה לא בסדר בסיטואציה הזו.. מקווה שתבינו לבד.
אני לא מבינה...
אנשים נרשמים לכלוב ומפקידים בכניסה את השכל הישר שלהם?
לפני 13 שנים. 24 באוקטובר 2010 בשעה 4:38
