לפני 13 שנים. 9 באפריל 2011 בשעה 7:38
אני מסתכלת על עצמי בחורה בת 25
ואין לי כלום בחיים שלי.
בהתנהגות שהיא אומנם אנושית אבל הרסנית מעיקרה, אני משווה עצמי לחברות שלי.
נשואות
חלקן עם ילדים.
עם תואר, או לקראת סיום תואר.
עם בית של ממש שבנו לעצמן (הן פיזי והן מטאפורי).
ומסתכלת על עצמי, ילדה אבודה.
בלי זוגיות, אבל עם המון סקס (אולי אפילו יור מדי?).
בלי השכלה.
בלי עבודה.
שכרגע כל מה שאני רוצה זה לחזור לגור עם ההורים ולהתלות ברשת התמיכה (שלא תסולא בפז) שהמשפחה שלי מעניקה לי, כי אני עצמי לא מצליחה לעמוד על הרגליים.
אני מרגישה כישלון.
שוקלת לבקש שלא להגיב על הפוסט הזה
אבל יודעת שהתגובות זו בעצם הסיבה בגינה אני כותבת.
