סערה בכוס מים

אני לא מאמינה שאני באמת עושה את זה, אני חושבת לעצמי בזמן שאני זוחלת על ארבע בסלון, ומאחורי משתלשל לו זנב סוס מפואר, למרות שלאחר דיון ומשא ומתן ממושך החלטנו שאני אהיה מוכנה לשים פלאג עם זנב, אך בתנאי שיהיה זה זנב חתול ולצערנו יש מחסור בכאלו בחנויות הסקס הקרובות לביתנו, יצרי צעצועי המין מפתיעים בחוסר המעוף שלהם.
אז נותרנו עם זנב סוס שמשתלשל מאחורי, נעוץ עמוק בישבני, ואני זוחלת לקרתו בחתוליות, נקרעת מצחוק תוך כדי כי כל הסיטואציה נראת לי מגוחכת מהצד ולא ברור לי איך הוא יכול למצוא בכך משהו מגרה בכלל.
אני מיללת ומתחככת בידיו בתנועה חתולית.

מיאו? אני שולחת אליו מבט שואל ושוב נותנת לצחוק שלי להשתלט על כל חלקה בי ורואה את העצבים נבנים בתוכו מבעד לעיניים הרושפות שלו.

הום קם ממקומו ובתנועה חדה שולף מתוכי את הפלאג, אני נאנקת מכאב והפתעה (למרות שבדיעבד, בהחלט הייתי צריכה לצפות לזה).
הוא מגחך, את כמו איור, את איבדת את הזנב שלך (בן זונה, יודע שאיה היא הדמות האהובה עלי מפו הדב, ויעיד אוסף הבובות שברשותי).
קדימה מתוקה, תנערי כמו חמור, איור קטן שכמתך.
אני מביטה בו בהפתעה, נו קדימה הוא אומר ומחייך לעצמו.
אני שותקת דקה ארוכה, אבל אני יודעת, הוא לא יבקש שוב, הוא לא ירים את הקול, הוא לא יעניש, הוא פשוט ימתין, עד שאעשה זאת, עד שאנער כמו חמור.
הזמן חולף ואני לא מצליחה לאזור בתוכי את העוז להשמיע את שני ההבהרות האלו שבונות את נעירת החמור, הוא קם ממקומו וניגש לחדר השינה, משם הוא מביא שעון קיר גדול ומתקתק, יודע ללחוץ על הנקודות החלשות שלי.
השעון מתקתק, תיק תק, תיק תק, תיקתוק מחוגי שעון יכול להוציא אותי מדעתי והתקתוק הזה רק מושך את הזמן שעובר ואני עדיין על ארבע, הזנב האבוד מונח לצידי והוא מביט בי במבט מצפה.

אייי אהה
אני נוערת בשקט, מקווה שהוא לא ישמע, אחר כך שאזכר בכך אני אמצא את כל הסיפור משעשע, אבל כעט אני מרגישה שאני מתבוססת בתוך השפלה עצמית.
לא שמעתי, מה? הוא שואל.
אני לא מאמינה שהוא באמת עושה לי את זה , אני חושבת לעצמי, דמעות עולות בעיני ואני אומרת, אייי אההה ומגבירה מעט את קולי.

Good donkey, הוא מלטף את אוזניי, שאני מרגישה כאילו התארכו לפתע לממדי אוזני חמור של ממש.
בדואים רוכבים על חמורים, רוצה שאני אביא לך בדואי שירכב אליך?, אולי נעשה איתך סיבוב לילדים בפארק.
הוא מדבר לעצמו, ואחר אלי ואז שוב לעצמו.
משום מקום הוא שולף קיין ומצליף לי בישבן, מדרבן אותי ללכת כמו שמדרבנים בהמות משא עקשניות שמסרבות לזוז, קדימה, הוא דוחק בי, תראי לי שאפשר לקחת אותך לפארק לילדים, תראי לי שילידם ירצו לרכב עליך.
אני הולכת נע באיטיות השהייה הממושכת בתנוחה הזו עם הברכיים על הרצפה מאבנת את רגלי ומפריעה לתנועה.
לא מספיק טוב, הוא לוחש לעצמו, אבל בעיקר לאוזני, נצטרך להביא לך בדואי שירכב עליך, הם יודעים להתעסק עם אתונות מפונקות, אומר ושולח אות מכת קין לדירבון.

אני מחישה את צעדי ולוחשת

אייי אההה איי אההה