לאט מדי הבנתי שהירידה הזו בחשק המיני היא תוצר של התקופה הסופר מורכבת שאני עוברת בעבודה (מזכירה לעצמי שעם כמה שקשה בסופו של דבר זה קידום שאני רציתי ושנלחמתי עבורו).
ההבנה הזו עוזרת לי. כי זה בסדר וזה טבעי ואין מה להלחץ, להפך. זה אומר שאני בריאה ושאני מגיבה לדברים באופן בריא.
ובאמת, רק מי שחוותה דיכאון יכולה להבין את הפחד המשתק הזה מכל דבר שקצת מזכיר את זה.
ויש בקושי הזה קצת blessing in disguise
כי עם הירידה בחשק המיני עולה הצורך לשליטה יותר מנטאלית ופחות מינית.
שזה עולם שהוא אולי לא חדש, אבל פחות נחקר.
אני רוצה להגיד שזה מרגש אותי, אבל זה לא. אני באמת מותשת מדי בשביל הרגש הזה. אבל זה נותן לי שקט בקופסה. בתוך עולם של כאוס אני יודעת שיש מקום ובו יש לי פינה.
ובלי קשר
באחת הפעמים שהוא שלח לי תמונה של הנעלים שלו, הערתי לו שזה לא שיש לי פטיש לי נעלים ואני לא אתחיל עכשיו ללקק נעליים.
לפני כמה ימים הוא אמר שהוא אולי יבוא עם הנעלי עבודה... כמובן שהדבר הראשון שפינטזתי עליו זה איך אני יורדת על הברכיים ומלקקת אותם.
שהאלה תעזור.