לא אוהבת לינאריות

חברה שלי הגיעה לבקר אתמול. חברה טובה, או כזו שהייתה טובה, אני באמת לא יודעת איזו התרופפות בקשר מצדיקה שימוש במינוחים מתונים יותר. ידידה? מכרה? לא אוכל להביא את עצמי לומר את זה.
טיילנו ביער שכבר לבש גוני צהוב-אפרפר קיציים, והעלנו זכרונות. איך טיפסנו פעם מעל גדר גן החיות בחיפה כדי לטייל בו בלילה וכשכבר היינו בדרכנו חזרה נלכדנו כמו זוג ארנבות באור פנסו של השומר; איך תפסנו טרמפים לכינרת וחיפשנו חוף נטוש, ובסופו של דבר נרדמנו מתחת לעץ שענפיו הסבוכים נגעו בקרקע והקיפו אותנו משלושה צדדים כמו מערה; איך בילינו לילה חורפי אחד על רצפת אולם ייצור נטוש של מפעל שיש, רועדות זו בזרועותיה של זו בניסיון להתחמם; איך בהופעת הפרידה של דיר יאסין מישהו הניף אותי למעלה ובמשך ארבע שניות קצרות נעתי הלוך ושוב על ים הידיים, עד שאחד האנשים מעד והפיל את כולנו אל תוך מערבולת מיוזעת של איברים, ואני ראיתי אותה מפלסת את דרכה אליי וצוחקת בכל פה. זכרונות של ילדים.
ישבנו על הספה וצפינו בפעם האלף בהוביט של ראלף בקשי, בעודנו אוכלות מיקס פלקס מקערות קרמיקה כחולות. שמתם לב איך לצימוקים בדגנים האלה יש טעם שונה, והרבה יותר טוב, מאשר לצימוקים רגילים? היא ידעה שיש לי חיבה מוזרה אליהם, אז היא הוציאה את כל הצימוקים מהקערה שלה והעבירה אותה לשלי, לקול צחוקי המתגלגל. תמיד שיעשעה אותי הההבעה הרצינית בה עשתה במלאכה השקדנית הזאת. ביטויים פעוטים, טפשיים, של הכרות שהיא מעבר למילים. כמו הדרך בה אני מגיפה את כל התריסים בחדר בו היא ישנה, מפני שאני יודעת שאם תסתנן פנימה ולו קרן אור אחת בבוקר היא תתעורר.
היא אמרה שאני ניראת שונה.
מה זאת אומרת שונה? הקשתי.
פשוט שונה. לא טוב יותר או רע יותר, סתם שונה.
רציתי לספר לה הכול. חשבתי שהיא תבין, תהנהן ברצינות ובמחווה קטנה אחת של שיתוף תהפוך את געגועי הימים האחרונים לאדון מאבן שרובצת בחזי למשהו מתקתק ומלא ציפייה, אבל משהו עצר בעדי.
בלילה חלמתי חלום שפרטיו לא זכורים לי ,והתעוררתי בחדר שהיה חם ככבשן.