פינת הפנאי - מתחת לחגורה

כשאדם טווה מסיכת שקרים, הוא מסתבך בהם.
אין אפשרות לצאת.
זו מלכודת.

ואין דרך חזרה.

שקר ועוד שקר.

והסוף הרי ידוע מראש.

לשקר אין רגליים.

פ-ינה קט-נה.
כתב א-דום
מודגש
שי-חה

חדר ש-לי
ושלך...

עוד יום עבר,
כמ-עט
כמ-עט ונג-מר.
ש-עות עוב-רות
ד-קות חו-ל-פות,

זי-כ-רון
מת-מו-גג
מת-פו-גג
מת-מו-סס

טס
נעלם,

ומ-גיע
זי-כ-רון
ח-דש.

נכנסת הו-דעה.
חיוך רחב.
רמז ותה-יה
הז-מן רץ.
שני מעג-לים סוב-בים
ומת-ח-ברים.

מר-חק מת-ק-צר
ש-עון מצט-מצם.

והלב
מתר-חב.

ועכ-שיו כש-יודעת
שצודקת.
אז..
אבל, מה שהו-חלט
הו-קפא
ומה ש-היה
נסגר,
ואין
הלי-כה לאחור.

כי
סוף
פסוק,

ומש-פט הו-כרע.

(נוק א-אוט , ומדליית זהב)

א-תה בנוי מחל-קים.
ח-ל-קים.
כדו-ריות ,
רסי-סים,
קטעי קט-עים.

בר-גע
שא-תה איתי ,
אין קט-עים,
ולא גם חל-קים,
וב-טח שלא רסי-סים.

ש-לי.
זה ב-לי
פינות,
וב-לי מס-תו-רים
ומח-בו-אים שיח-קנו
כשה-ינו ילדים.

אז,
אין ר-בע
ולא של-יש
ולא של-שה.
ואפ-ילו לא חצי.

זה או , או.

היה ז-מן
א-בוד, זמן ש-עבר.
היה פי-קחון והיה פי-כחון.
היה השערה
היה עובדה
ובסוף
מס-קנה.

א-בל
ל-שקר
אין רג-ל-ים.

ועד
פה
סוף
פסוק.

בל-בל -ה דומה למ-א/ה -ו -מה.
גם ר-עש וגם ריק-נות.
אז
מאי-פה
שנדע
מה
ב=אמת
היה?

נשאלה שאלה,
הוחזרה הת-שובה.
ומ-כאן
אין
דרך לחזרה.

שבוע טוב.