לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינת הפנאי - מתחת לחגורה

המטרה: למלא את החלל הריק הנוצר בחייו של האיש הקטן , קשה היום ורך האיבר. כולל: בדיחות משובבות וחידות מעצבנות , פינת טלפתיה ופינת אנטיפתיה, אילוזיות אופטיות ושאלות אפתיות , שעשועי מספרים ועוד כהנה וכהנה........
כל תגובה תתקבל באהדה ותזכה לתשובה,
לפני 14 שנים. 25 במרץ 2010 בשעה 13:00

הרגע נפל לי האסימון . עכשיו אחרי שנרגעתי מהבחינה .
שאני האישה היחידה בארץ שיש לה 2 הסמכות שעד היום היו רק לגברים.
אחת יש לי מזמן.
והשניה מהיום.

יפה לי .

לפני 14 שנים. 25 במרץ 2010 בשעה 10:34

הרבה זמן חיכיתי . והיום הגיע .
בדרך כלל אני לא חוששת מבחינות. לומדת עד שיוצא עשן (אם מתאפשר לי , מבחינת זמן). ואם לא מצליחה ללמוד, עושה את המקסימום על מנת לעבור . כי אין ברירה יש פשרות בחיים. או כמו שאמר לי פעם אחד המרצים שלי . שהבחין איך פשוט דועכת ונרמסת בין כל הבחינות הוא אמר לי משפט חכם : אי אפשר להרים 3 אבטיחים.
וזה כל כך נכון, יש פשרות בחיים. דבר בא על חשבון דבר.
עם תעסוקה כל כך גדולה כמו שלי , דברים נפגעים ונופלים. ולכן מתמרנת בין הטיפות. כל הזמן במרוץ מטורף נגד הזמן. כל מיני קומבינות . ממש מלחמת השרדות.
היום היתה לי בחינה , וחתיכת בחינה . מודה שחששתי . ניתנה לי אפשרות בגלל רזומה וכו', לעבור בחינה עיונית ומעשית , במידה ועוברת בהצלחה אז חוסכת לעצמי לימודים של שנה וחצי . פעמיים בשבוע בטכניון.
להפסיד הרי אין לי , ולכן חטפתי את ההזדמנות.
מבחינה עיונית לא חששתי , אני אלופה בללמוד תוך כדי בחינה . והבחינה היתה עם חומר פתוח . קשה , אבל עברתי .
היום הגעתי לחלק המעשי. ומודה ...עברו לי פרפרים בבטן. במיוחד לאחר שכבר עברתי מחצית הדרך , צלחתי את הבחינה העיונית אסור לי ליפול בחלק המעשי.
במשך השבוע שעבר ניסיתי לפנות זמן קצת ללמוד ולעבור על החומר , לראות כמה שיותר מוצגים . התלוותי למישהו שכבר יש לו את הדיפלומה הזו.
אבל בתוך תוכי , ידעתי שלא מספיק .

הגעתי בבוקר , הבוחן עם וועדת ההסמכה כבר המתינו לי .
התחלנו . למזלי יש לי זכרון מצויין. וגם יודעת להבחין אם עונה בהתאם או לא , לפי הבעת הפנים של הבוחן. זו טקטיקה מעולה . מתחילה לענות ואז...לפי הבעות הפנים יודעת אם אני בכיוון או לא .

הבחינה היתה קשה .

אבל....הללויה ...עברתי 😄

ועכשיו, להשתלמות הבאה. אסור לשקוט על השמרים, אסור לנוח על זרי דפנה , חייבים להתקדם הלאה.

הבאסה הכי גדולה , ברגע הראשון אני מאושרת ושמחה ועולזת כי הצלחתי , וממש ברגעים ספורים , כבר שוכחת ו...חושבת ומתכננת את הפרוייקט הבא .

החוקי תמיד מבקש ממני , תנוחי . קחי הפסקה קטנה . ולא יכולה . אופי מחורבן .
אבל זה מה יש , מאוחר לשנות כרגע . ועם זה צריך להתמודד.

לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 17:29

תודה למי שהעביר לי את הלינק, מזמן חיפשתי

:)

לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 15:22

ביצוע מדהים לשיר מדהים

&feature=related

ועוד אחד שאוהבת

&feature=related

והאלוהית מכולן

&feature=fvw
לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 13:47

למרות העומס הנוראי שנמצאת בו. העבודה פשוט לא נגמרת.
למרות התקופה המעצבנת שעברתי בשבוע האחרון.
למרות כל זאת,
התחושה הטובה חזרה אלי .
החיוך חזר .

מה שמראה שאסור לשקוע במרה שחורה.
וחבל על העצבים.
חבל על כל ההתרגזויות , הכעס, השצף קצף.

כי בסך הכל : החיים יפים.

לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 11:53

מגיע לו שאעלה זאת גם אצלי

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=223643&blog_id=4198

לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 8:59

ביומיים האחרונים יוצא לנו ליצור קשר זה עם זה רק באמצעות ההודעות, sms ומעט פון.
הוא בריצות נון סטופ, ואני בעבודה הבלתי נגמרת שלי .
יש לנו דרך נוספת של העברת מסרים ------------> הבלוג.
מעולם לא התיימר להיות כדבריו בלוגר :).
ולמעשה פרץ ההשראה הפתאומי הבליח בגללי .

מתוקון שלי , אוהבת את המסרים שלך.
את ההודעות, את הבלוג שפורח ומלבב לאחרונה.

ומעל הכל , מעריכה את העובדה שלמרות הכל , לא התייאשת .
חיכית המתנת .
במשך תקופה ארוכה צפית מהצד והתפללת.

מי אמר שמשאלות לא מתגשמות.

יום טוב , מתוקון שלי .
גם אני מתגעגעת....

לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 7:32

הפעם זה חידה , או אולי בדי-חה.
סי-פור שהתחיל בהל-צה.
המשיך כהוכ-חה.
נמשך כניסיון.

להראות, להוכיח , למי יש יותר גדול?

והסוף ,מר ומטומטם.

כי ...מי שמשחק בקקה , צריך לקחת בחשבון ש...קקה מלכלך את הידים.

אבל, זה מה יש .

ואין דרך לאחור .
הבחירה נעשתה.



(לחיות בסרט עלול להתברר כמדע בדיוני ).

לפני 14 שנים. 23 במרץ 2010 בשעה 12:39

מה יותר נורא?
כאשר משקרים ונתפסים בשקר?
או מרוב שמשקרים נוצר תהליך של שכנוע עצמי שאכן...אין שקר.

בעצם, השאלה לא נוסחה נכון.

כי זה לא נורא ,
זה פשוט עצוב...

לפני 14 שנים. 23 במרץ 2010 בשעה 11:33

לא יאומן, מרוב לחץ ועבודה .
רק היום כשהתחלתי לארגן את הלו"ז לשבוע הבא ....נוכחתי לדעת....שפסח בשבוע הבא.