הרבה זמן חיכיתי . והיום הגיע .
בדרך כלל אני לא חוששת מבחינות. לומדת עד שיוצא עשן (אם מתאפשר לי , מבחינת זמן). ואם לא מצליחה ללמוד, עושה את המקסימום על מנת לעבור . כי אין ברירה יש פשרות בחיים. או כמו שאמר לי פעם אחד המרצים שלי . שהבחין איך פשוט דועכת ונרמסת בין כל הבחינות הוא אמר לי משפט חכם : אי אפשר להרים 3 אבטיחים.
וזה כל כך נכון, יש פשרות בחיים. דבר בא על חשבון דבר.
עם תעסוקה כל כך גדולה כמו שלי , דברים נפגעים ונופלים. ולכן מתמרנת בין הטיפות. כל הזמן במרוץ מטורף נגד הזמן. כל מיני קומבינות . ממש מלחמת השרדות.
היום היתה לי בחינה , וחתיכת בחינה . מודה שחששתי . ניתנה לי אפשרות בגלל רזומה וכו', לעבור בחינה עיונית ומעשית , במידה ועוברת בהצלחה אז חוסכת לעצמי לימודים של שנה וחצי . פעמיים בשבוע בטכניון.
להפסיד הרי אין לי , ולכן חטפתי את ההזדמנות.
מבחינה עיונית לא חששתי , אני אלופה בללמוד תוך כדי בחינה . והבחינה היתה עם חומר פתוח . קשה , אבל עברתי .
היום הגעתי לחלק המעשי. ומודה ...עברו לי פרפרים בבטן. במיוחד לאחר שכבר עברתי מחצית הדרך , צלחתי את הבחינה העיונית אסור לי ליפול בחלק המעשי.
במשך השבוע שעבר ניסיתי לפנות זמן קצת ללמוד ולעבור על החומר , לראות כמה שיותר מוצגים . התלוותי למישהו שכבר יש לו את הדיפלומה הזו.
אבל בתוך תוכי , ידעתי שלא מספיק .
הגעתי בבוקר , הבוחן עם וועדת ההסמכה כבר המתינו לי .
התחלנו . למזלי יש לי זכרון מצויין. וגם יודעת להבחין אם עונה בהתאם או לא , לפי הבעת הפנים של הבוחן. זו טקטיקה מעולה . מתחילה לענות ואז...לפי הבעות הפנים יודעת אם אני בכיוון או לא .
הבחינה היתה קשה .
אבל....הללויה ...עברתי 😄
ועכשיו, להשתלמות הבאה. אסור לשקוט על השמרים, אסור לנוח על זרי דפנה , חייבים להתקדם הלאה.
הבאסה הכי גדולה , ברגע הראשון אני מאושרת ושמחה ועולזת כי הצלחתי , וממש ברגעים ספורים , כבר שוכחת ו...חושבת ומתכננת את הפרוייקט הבא .
החוקי תמיד מבקש ממני , תנוחי . קחי הפסקה קטנה . ולא יכולה . אופי מחורבן .
אבל זה מה יש , מאוחר לשנות כרגע . ועם זה צריך להתמודד.
לפני 14 שנים. 25 במרץ 2010 בשעה 10:34