צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינת הפנאי - מתחת לחגורה

המטרה: למלא את החלל הריק הנוצר בחייו של האיש הקטן , קשה היום ורך האיבר. כולל: בדיחות משובבות וחידות מעצבנות , פינת טלפתיה ופינת אנטיפתיה, אילוזיות אופטיות ושאלות אפתיות , שעשועי מספרים ועוד כהנה וכהנה........
כל תגובה תתקבל באהדה ותזכה לתשובה,
לפני 9 שנים. Sep 25, 2012, 5:42 AM

דווקא לי זה היה חייב לקרות? דווקא אני ששונאת נסיעות ברכבת, משתדלת להימנע מהן בכל מחיר. מעדיפה מונית, הסעה, רכב פרטי ...רק לא רכבת. למודת ניסיון מר של עיכובים ודחיות , לחץ דחק של אנשים. ריחות גוף "משובבי נפש" פיכס.

אתמול, נסיעה לקיסריה...מה כבר יכול להיות? נסיעה שאמורה היתה לקחת מקסימום שעה , שעה וחצי . התפתתי ועליתי.

וכן, נפלתי בדחיה הגדולה . השריפה בעתלית תקעה 4 רכבות , וכולם מצטופפים בבנימינה . סיוט של החיים .לאחר המתנה של שעה , ארגנו לנו אוטובוסים עד לחוף כרמל, ושם כמובן , איך לא , המתנה מעצבנת של שעה ורק לאחר מכן , רכבת למחוז חפצנו.

החוקי והאליל הפציצו בפלפונים, אסאמאסים. הצעות לבוא לקחת. ומה לא ?

אני שמכירה את האופי הנלוז שלי , יודעת כמה מגעילה אני יכולה להיות כאשר עצבנית, ואתמול עצבנית זה כבר לא דימוי מתאים, אפילו לא מדגדג את סף הריתחה אליו הגעתי . סירבתי להצעות.

היו נחמדים בטירוף. אחד הציע להגיע מהצפון , השני מהמרכז. הכל...רק שאסכים. הציעו לשלוח מונית מקומית ושום כלום. סברתי שעומד להגמר בכל רגע ....אז המתנתי ורתחתי, חיכיתי ושצפתי.

ודווקא לי ששונאת בזבוז זמן, והמתנה מעלה בי אדים מהבילים של כעס. דווקא לי ....חייב היה להיות.

כאשר חדלתי לענות לפלפונים. התחילו להפגיז באסאמאסים. 

עם כל מיני שאלות מטומטמות:

אכלת?

שתית?

בטוחה שלא רוצה שנגיע?

הפצרות:

תוך חצי שעה אצלך.

מגיע עם בגט? מה דעתך?

שום כלום.

לא עניתי לפלפונים, לא החזרתי לאסאמאסים. במסכנות מבחילה הרהרתי על המזל הרע שפקד אותי , נשבעתי ונדרתי לא לדרוך שוב בתחנת רכבת.

הפלפונים פסקו, מבול ההודעות דעך. ואני בריתחה מציינת לעצמי ...יופי של חברים מצאתי לעצמי ? ממש סאבים ? אם הספיקו להכיר אותי ...עדיף שלא יקלעו לטווח ראייתי בשעות הקרובות. סביר להניח שייאלצו להיפרד מכמה איברים חיונים.

ומה? שני מפגרים, ברור שמכירים. לאחד יש נסיון של עשרות שנים. והשני של עשרות שעות. ואפילו אני עם כל העצבים פרצתי בצחוק כשהגעתי סוף סוף הביתה.

פתחתי את השער .הגעתי לדלת הכניסה , ומשני צידי הדלת המתינו לי 2 בובות מכשפה (תוספת לאוסף הפרטי והחביב שלי). 

לאחת היה מצורף פתק: "בפעם הבאה אל תשכחי את המטאטא , תחסכי לעצמך עוגמת נפש..."

ולשניה צורף פתק עם בקבוקון קטן של דלק, "ליתר ביטחון...."

 

2 מפגרים :)

 

לפני 9 שנים. Sep 13, 2012, 4:24 PM

נמצאת במסעדה ליד העבודה. דיי רגיל שלעיתים קופצים לאכול בחוץ. לשבור את השגרה , או הצורך בפרטיות.האליל הגיע , תיאמנו שנפגשים במסעדונת חביבה , היתרון הגדול שלה , שנמצאת במרחק יריקה. וכמו כן יש לה כוכים נסתרים . האוכל לא משהו...אבל למי זה משנה. :).

מזמינים חומוס לניגוב, חמוצים, ציפס, פיתות חמימות. וקדימה לאכול. אני מנגבת מהצלחת שעל השולחן. והאליל מאומן ורגיל. מניח את הצלחת על הכיסא. מתיישב על הרצפה , כולו מאושר ועליז. המלצר כבר מכיר אותנו . לא מתפלא בכלל, רק משתדל לפסוע בזהירות , לא לדרוך עליו.

מנהלים שיחה בעצלתיים. מנסים לקבוע פגישה . מרכלים על העבודה. אווירה נחמדה ונעימה.

עד ש...

גיחוך בסמוך מסב את תשומת הלב. גיחוך מוכר מאוד. והצחוק המצלצל עוד יותר .

"הייתי בטוח, אם יש ישבן על הרצפה אז...הילדה האהובה עלי חוגגת , או יותר מדוייק...מעוללת משהו"

מסובבים את הראש . וכמו שחשבתי , החוקי ניצב בסמוך. וצחוק אדיר נפלט מפיו. וחיוך רחב מאיים לחצות את פניו מאוזן לאוזן.

"תכירו, אליל והחוקי "

מושיטים יד לזה . האליל שולח יד מלמטה. והחוקי מתכוכף לאחוז את היד המושטת. ועל פני שניהם חיוך רחב.

"אכלת כבר? או שתצטרף?"

"למטה או על הכיסא?" מבודח לחלוטין.

" על הכיסא, חסר לי שעוד יאסרו עלי את הכניסה לפה."

"אוף מזל. אני עם המכנס החדש."

"תראה, תסתובב".

מסתובב מולנו , מדגים את הטוסיק המוצק. הממ...לא רע. יחסית לגבר בגילו , הוא שמור יפה . ממש נראה טוב.

"יפה , מתאים לך. שב כבר"

מתיישב באנחת רווחה . מרים יד למלצר . מעיף מבט בצלחות מולנו. שואל , איך החומוס? ומזמין.

עד שהחומוס מגיע . מנהל שיחה עם האליל. שיחה קלילה מבודחת .

"יש לך מזל , דולי כנראה התרככה עם השנים. אותי הייתה מושיבה מתחת לשולחן . מפשילה את המפה , שכולם יראו. ואם נחה עלייה הרוח (מחייך לעברי חיוך רחב) אז, גם אסרה עלי להשתמש בסכו"ם.וזה בכלל היה מחזה "

האליל מחייך , החוקי מתבדח . ושני הטמבלים מרוצים עד הגג. כנראה שלזאת שיושבת למעלה יש איזה חשבון עתיק איתי, בוחרת להפגיש אותי עם טומטומים.

אני מנגבת בשקט , לא מתערבת בשיחה. נראה לכם שעזר ....בכלל לא, ממשיכים במלוא המרץ.

החוקי מספר לו על הפעם שהתלונן כי הברכיים כואבות לו , ואז על מנת להקל עליו בחרתי להוציאו לארוחה במסעדת גן , ולהושיבו על החצץ. ולחייך בעונג לעומתו על כל אנחה שפלט.

אוףף, הם ממשיכים ומפטפטים . ונראים נהנים מכל רגע. אפילו מצאו הובי משותף. נהיגה בג'יפ שטח. מחליפים חוויות , סוקרים מסלולים. מצא מין את מינו. 

זהו, עד פה. חייבת לקחת את המושכות לידים, אחרת כל החינוך ייהרס.

"שקט , שניכם".

"אתה" מורה באצבע על האליל "ישיבה מזרחית , ידיים מאחורי הגב , ולאכול בפה סגור , בלי ידיים"

"ואתה" מסתכלת על החוקי "אל תהרוס את החינוך שלי , עוד מילה ומחר ארוחת ערב במחצבה , במנהרה ליד מפעל האספלט , עם כל התוספות...".

שניהם מחייכים, מחליפים מבטים מבודחים . רבאק...הם ממש מחבבים אחד את השני . האמת , נחמד להרגיש מושא הערצה , ולשלוט בשני גברים.

הארוחה הסתיימה . המלצר ששמע את חילופי הדברים , מחא כף בהתלהבות . האליל שהרשיתי לו לקום , עשה פרצוף מסכן , והלך בצליעה מופרזת לכיור לנקות את הפנים מכל שאריות החומוס. והחוקי מלווה אותו בקריאות אהדה.מזהיר את המלצר ומשאיר לו הנחיות לפעמים הבאות , כגון: לשרת במהירות כי היא מסוכנת. והכל באווירה ממש נחמדה .

האליל חזר . עם חיוך מאושר. והחליף צבחות עם החוקי . וואלה הם באותו גובה.

ושאל בקול תמים ועיניים פעורות , אם גם הוא יכול להצטרף למחצבה? מבעד לחיוך, הבחנתי , שהוא "מת" להיות שם.

המממ....יודעים מה , שתי בהמות שכמותכן, אני אתכנן משהו. אבל...מזהירה מראש. זה הולך להיות קשה, איטי ומלא מלא בכאב.

תגובת החוקי : "זו הנערה שלי , איתך עד הסוף"

תגובת האליל : "באש ובמים"

והחוקי שכמובן לא התאפק הוסיף "באש, במים ובדם".

והאליל : " ברור , אין לי ספק בכך".

יוצאים מגיעים לרכבים. החוקי ניגש עם האליל לפתוח לי את הדלת . מצמיד נשיקה למצח. מבט אוהב. לוחץ לאליל את היד . מבטיח שידבר .

האליל נוהג בשתיקה . מעיף בי מבט מפעם לפעם , ו.....זה אותו מבט שהחוקי הביט בי.

אני שמחה שמצאו שפה משותפת. מעניין איך יתפתח הלאה.

לפני 9 שנים. Jul 21, 2012, 4:43 AM

באלוהים , יש לו אומץ. אין לי מילה אחרת להגדיר זאת. אחרי הסשן הראשון שבעקבותיו היה עוד אחד לא פחות מוצלח, ואולי אפילו יותר .
התחלתי בסדרה של סייברים וציווים פלפונים.
פקדתי עליו להגיע עם חוטיני לעבודה. עם באטפלאג נעוץ בישבנו וכאלה.

עד ש...ביום רביעי , החלטתי ש...נעלה עוד מדרגה ונראה אם אכן יעז. ואפילו השארתי פתח לנסיגה.
הודעתי לו שעליו למרוח ליפסטיק ולק תואם, ולהגיע כך לעבודה. ושתבינו תחתיו יש מחלקה של 60 איש.
העיתוי גם היה שביום חמישי היתה ישיבת צוות מערכתית. והוא אמור להעביר פרזנטציה חודשית. והיערכות רבעונית.

השארתי פתח לנסיגה , אמרתי שיכול לבחור בליפסטיק שקוף. ולק שקוף.

העיקר זו התחושה...לא כן?,

ביום חמישי התחילו לזרום אלי למייל מבול של תמונות, בדיחות והלצות.

הגיע , לא פחות ולא יותר עם ליפסטיק אדום. לק תואם. הסביר לכולם שזו הוראה מדולי .
כולם היו בטוחים שמדובר באיזו התערבות . אני הרי ידועה בשריטות העמוקות שלי.

זכה לטפיחות על השכם, וכל הכבוד על האומץ.
העביר פרזנטציה מעולה , עם שפתיים סמוקות ובשרניות. וקיבל מחיאות כפים סוערות.

ועכשיו, לכי תסבירי לכולם...על מה התערבתי איתו ?

😄

לפני 9 שנים. Jul 7, 2012, 5:14 AM

האליל אכן היה, ואפילו התגלה כמציאה אמיתית. כוח סבל אדיר . וגוף חבל"ז.
קוביות קוביות. בלי טיפת שומן. כולו עור שזוף עם מגע של משי רך. ומסת שרירים מוצקה.
החוטיני האדום שקנה במיוחד , התלבש עליו בול. נצמד בין פלחי הישבן המוצק והעגלגל. ומכסה בקושי על הזין האדיר והביצים הענקיות.

הסשן היה מעולה, לא נרתע מהשוט. אהב את השעווה. נצמד בכל עוז וינק בשקיקה את הדילדו השחור והענק.
הבאתי את 2 הסוגים. את ההוא בגוון שמנת ,עבה וחזק. וגם את השחור שלא נוהגת להכניסו בפגישה הראשונה. כי בכל זאת יש לו ממדים מפלצתיים. למראה הנכונות שלו, סטיתי מהרגלי . והתחלתי בו והאליל ספג , נאנק צווח, הזיל דמעות והתחנן לעוד.

עבר את מבחן המראה. צלח את ההשפלה שבביזאר .

התגלה כרומנטיקן חסר תקנה . הביא פרח וספר שירה. שנים שלא קראתי שירה.
למוחרת שלח מייל אסיר תודה.

והדבר שנגע לליבי במיוחד. שמע , ולא יודעת מאיפה. על טקס חייל מצטיין של הנסיך. שהגעתי מעט מאוחר , ולא הספקתי לצלם את הטקס של הבן. אינני יודעת מאיפה. אבל היום בבוקר מצאתי במייל , סרט ערוך וכולו של הנסיך. את הטקס, לחיצת היד הענקת דרגה . הכניס במצגת עם תמונות של הנסיך מהווי הבסיס. שיבץ במצגת את השיר האהוב עלי . הוא גיבור .

חמודון אמיתי , חבל שעכשיו אני בתקופת בחינות ואין לי הרבה זמן להקדיש לו , כשיסתיימו הבחינות. אתרכז בו מעט . מצפה לי תקופת הנאה צרופה.

לפני 9 שנים. Jul 2, 2012, 4:19 PM

האליל התקשר , שיחה הססנית , עצורה שכזו בקושי התבטא.
במאמץ ביקש ש, ואולי , ואם אפשר....ואני מתאפקת מלצחוק בפון. נהניתי מההתפתלויות שלו. האזנתי בהנאה .
ובסוף הגיע , בשקט בשקט.
האם אפשר לפגוש? להזמין לשתייה? במקום שאבחר, מתי שאגיד ואיך שאגיד .

על מנת לדעת אם מדובר ב"אחד משלנו"?, למרות שבדרך כלל אני לא טועה .
אמרתי ...אפשר , ותגיע עם כיסוי עיניים . וחוטיני .

ו....בינגו.

כן גבירתי .

מכאן הדרך פתוחה .

הכרזתי על כללי המשחק. הודעתי שיש זמן להתחרט .
נתתי זמן להתחרט עד חמישי .

ועכשיו ...נמתין בסבלנות.

לפני 10 שנים. Jun 16, 2012, 6:35 PM

הנסיך הביא נסיכה מדהימה.
אתיופית חטובה עם תווי פנים עדינים.

יש לו טעם לילד.

והיא מעריצה אותו.

אני נהנית לראותם עכשיו. הוא מנגן בפסנתר. והיא יושבת לידו.

זוג יפיפה. הוא בצבע מוקה זהבהב. גוון שהגיע משיזוף מאומץ . עיניים ירוק אפור. ותספורת מרינס קצוצה.
והיא בצבע ברונזה , עיניים ענקיות . שפתיים שמתחרות ללא מאמץ בכל הזרקת סיליקון. קטנטונת ומה? הוא אוהב אותן קטנות ועדינות.

החוקי מביט גם הוא , ומבליע אנחה.
?
חמודים שכאלה, הוא עונה, אני מקווה שלא יהרסו להם את החוויה.

גם אני מקווה.

החוקי סיפר לי בלחש, שנתקל בכמה הערות ארסיות בפייסבוק של הנסיך. כמה כונפות שהתיזו צחנה גזענית.
אני מקווה שלא הגבת, או מחקת.
ממש לא , הוא בוטח בנו ולכן יש לנו את הסיסמה . אבל בחיים לא נפר את אמונו.
אבל...הוא חייך . עשיתי משהו אחר .
???

לכי תראי.

ממש לא בעייה, מורידה מסך, מעלה את הפייסבוק. מעבירה לנסיך, ופורצת בצחוק.

מתחת להערה הגזענית של הכונפה .
היא כתבה: מעניין איך ההורים יגיבו לתוספת השוקו שהבאת?

מתחת לאותה הערה הוא הכניס תמונה שלו ושל הנסיכה מלקקים גלידה וצוחקים מול מצלמת הפון שלו בו הוא צילם את שניהם.

אין על החוקי שלי . הוא תותח.

לפני 10 שנים. Jun 16, 2012, 5:31 AM

בפעם הראשונה ראיתי אותו ביום גיבוש. נהוג אצלנו לערוך ימי גיבוש , המטרה שנכיר רוחבית את כולם, גם במקומות המרוחקים. וגם שנדע מי הפרצופים המסתתרים מאחורי הקול.
לפעמים אני קולעת בול . מצליחה במדויק לנחש מי זה מי?
ולפעמים ...פאדיחה, ממש לא קולעת.
אבל, תמיד ימי הגיבוש נחמדים.
חברה מיוחדת שנשכרה לצורך זה מכינה לנו משימות , ברובן אתגריות .
ובסוף תמיד ארוחת שחיתות. נחמד בטירוף.

בשבוע החולף היה לנו יום שכזה. ומכיון שהורכב מ"הצעירים שבחבורה" ידעתי שמצפה לנו לא סתם משימה אתגרית. אלא אקסטרים , בקיצור משהו כלבבי.

גם נאמר לנו להגיע עם בגדים נוחים, נעלי ספורט. ועם תחושת מוכנות. אז בכלל.

חיכיתי בקוצר רוח. אני אוהבת את זה. מייחלת לרגע שבו יוצאת מעט מהמשרד. מחליפה את המחשב והרקע במשרד. בנוף של טבע, ולא חשוב אם מדבר או חורשה. העיקר שבחוץ.
בכלל, אם היה תלוי בי. הייתי עובדת בחוץ. ואם אפשר אז לשפת ים. זה יכל להיות חלום בהתגשמותו.

והפעם, כנראה שזו שיושבת למעלה. האזינה למשאלות ליבי. והחליטה להיות נחמדה. מקום מפגש אי שם בצפון הארץ , על גדות נחל כחול ומרהיב. כשהגענו המתין לנו מבנה שהוכן מבעוד מועד . מעין קונסטרוקציה שמתנשאת לגובה של 8.5 מטר. חבלים משתלשלים. רתמות קסדות. בולמי נפילה. יויוים למינהם. בקיצור חגיגה.

משימה ראשונה : מי לובש הכי מהר את הרתמה. הקבוצה השנייה לקחה. לא נורא.
המשימות התחילו מהקל אל הכבד . השאירו לנו את שיבוץ מי נגד מי .
ולכן השארנו את הכוחות הגדולים לסוף.

בין לבין הפסקות שתייה. מעט מנוחה.
וואללה הזדקננו לזה.
המדריכים , חבר'ה צעירים רענניים. שברובם בוגרי סיירת. הפגינו עלינו את כישורי התרגילים.

חלק מאיתנו פרשו. וזה בסדר , לא כולם ערוכים למופע של תרגילים במרומי קונסטרוקציה. גם נאמר לנו שמי שחושב שאינו יכול, זה לא חובה. לאחר התחרות הזו תמתין תחרות נינוחה יותר , של תחרות מוחות, חידונים , שאלונים וכו'.

משימה רדפה משימה, ורמת הקושי עלתה בהדרגה.
אני שובצתי לסוף. ממתינה לראות מה יעלה בגורלי. בפנים מעט חששתי , אני שונאת להפסיד . ובטח כאשר אני מייצגת קבוצה. אז בכלל.
בחנתי לראות מול מי אני מתמודדת. ו....ראיתי אותו.
אליל , אפולו בהתגלמותו. בחור יפה תואר , בנוי ריבועים ריבועים . ועם רעמת תלתלי ביסלי זהובים. יצור חמוד להפליא. אבל...בואנה....זה ממש לא הוגן. איפה אני ואיפה זה שלא מזמן יצא כנראה מאחת הסיירות המובחרות.
הבטתי בו , וככל שהסתיימו המשימות, טיפחתי טינה עזה אליו.
מה הוא עושה פה לעזאזל.
אין מצב שאני אפול,
בכלל , אני אתמודד, עד הסוף. גם אם לא אקח , אעשה את המקסימום .

עוד משימה ועוד משימה . רמת הקושי עלתה, מה כבר יכולים לתת בסוף.

והנה הגענו לסוף.

אני ואפולו , זה מול זה . הוריד חולצה . חשף את הריבועים. אסף את התלתלים בגומיה. והבזיק מבט כחול מתחת לריסים , בזבוז של ריסים כאלה על גבר. כל בחורה היתה מודה לאל עליהם. חיסכון של מסקרה עד סוף החיים.

ומתחילים. למקומות היכון.
שמים ריתמה, קסדה. מקבלים דבל לינר , 2 טבעות, חבל ויויו. ועכבר מרסן נפילה.
המשימה לטפס עם הדבל , להגיע לפיסגה. שם המתינו 2 יתדות לכל אחד. לשים חבל עבודה מסביב למותנים, לארגן קו חיים. לקשור את היויו. להכין את העכבר . ולהשתלשל במהירות כלפי מטה .
סבבה, קטן עלי . אני אוהבת את הקשירות למינהן.
הבעייה היחידה , המשקל. רבאק ....כל הכבודה שהועמסה עלי היא בערך 15 ק"ג.
נתמודד.
עומדים זה לצד זה.
אני נושמת נשימה עמוקה. נכנסת לטראנס של המשימה. מכינה את הגוף. יודעת שמחר ארגיש טוב טוב את כל ההתכווצויות . אבל...זה מה יש . אסור לפשל.

אפולו מושיט לי יד, לוחץ את ידי, מחייך חיוך . ואומר ...בהצלחה.
לוחצת את היד המושטת , אומרת בהצלחה.

מביטים למדריכים. ו...ממתחילים.
במקרים שכאלה, אני מרוכזת במשימה, לא מביטה לשום מקום. כולי בפנים. הצטערתי שלא שמתי בנדנה , כי הזיעה מטפטפת לעיניים. הרתמה מכאיבה. והדבל כבד.
מניפה יד , מניחה דבל אחד. מתרוממת עוד דבל,
יד אחרי יד. רגל ועוד יד.
במהירות, בקושי נושמת, אין לי את הפריבלגיה לנוח, יודעת שהצעיר החסון הזה מסוגל לאכול אותי בלי מלח. ומה שיעמוד לעזרי זה רק המהירות.
בזריזות גומעת עוד מטר ועוד מטר, כבר כשעמדתי למטה . בחרתי את הדרך הקלה והמהירה ביותר .
הגעתי. כורכת את חבל העבודה מסביב למותנים , רותמת את הדבל לטבעת במותן הרתמה. מורידה את היויו. מכינה את הקו חיים. שמה את העכבר, מנסה אותו, שיט, הפוך. מורידה , הופכת, מנסה. יש ....תקין. מורידה את חבל העבודה. נצמדת ליויו . מחברת את הטבעות . ומבצעת זינוק לאחור כלפי מטה. עוד אחד ועוד אחד. מביטה למעלה. האליל מתכונן גם הוא לזינוק .
עכשיו רק המהירות תקבע.
קדימה עוד מדרגה אחת.

יש, שבריר של שנייה עקפתי אותו .

פווווווווו, זה היה קשה.
מתנשפת. מוחה את הזיעה. שותה מים שהביאו לי בני הקבוצה שלי . שמוחאים כף בהתלהבות.

האליל מושיט יד , אומר כל הכבוד.
מחייכת לעברו.

הולכים ביחד, לארוחת השחיתות שהמתינה לנו.

ציפיתי למישהו דברן. אחד שנראה שיש לו עודף ביטחון . משפריץ הורמונים גבריים לכל הכיוונים. אחד שנראה שהבנות נופלות לפניו ומסביבו .
ו....שום כלום. ביישן ....ממש לא יאומן.
נשאר לידי עד הסוף. בכל פעם שסיימתי לשתות , הקפיד למלא את הכוס.
הזכיר לי את החוקי, ידע מתי להגיש מפית. מלח .
בקושי דיבר . אבל נשאר לידי .

כשנפרדנו , כל אחד פסע להסעה שלו . בביישנות שאל : מותר להתקשר ?
הנהנתי לחיוב.

נראה לי שמשהו נחמד הולך להתפתח פה.

נמתין ונראה . אולי יש לי אובייקט חדש , איזה צעצוע לשחק בו מעט .

נראה...

לפני 10 שנים. May 26, 2012, 9:24 AM

פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה.
יש לי עבודה להגיש. בדרך כלל אני מסיימת עבודות מיד,
שונאת את התחושה שיש לי התחייבות לא גמורה.

פיניתי לי זמן, ארגנתי את השולחן, מחשבון,

ופשוט...שוקעת באיזה מאמר מרתק שמצאתי.

פיכס.

עוד מעט חוזרת לעצמי. לא מתאים לי .

ועד אז...חג שמח לכולם.

לפני 10 שנים. Mar 16, 2012, 6:50 AM

החוקי התמקם, הצלחתי לסחוט הבטחה שאין עבודה מאומצת כרגע . ולשמחתי עומד בכך.
אבל....מול עיני ....נוצר פרלמנט.
כל החברים החליטו שצריך לשמח אותו, ולהפיג לו מהשעמום.
ובלי להרגיש , מול עיני נוצר חוג "שוחרי שלום החוקי".
משעות אחר הצהרים מגיעות חבורות חבורות.
כנראה שמתואם בינהם.
מתיישבים קבוצה של 5 עד 6. מרכלים , מדברים, מעלים חוויות.

והאמת שזה נחמד. מוצא חן בעיני .
נוצרה אליפות שחמט.
כמובן שמביאים סרטים.

משוחחים על ההווי עוד מהצבא.

מתחת לאפי מגניבים מעט על העסקים. לא נורא, עושה כאילו לא שומעת. הרי בשבילו זה סם חיים.

כל פעם מבצעים הליכות משותפות. מרגש אותי לראות את החברות האמיצה הזו. ומתחילה לראות דברים שבעבר לא ידעתי. אני מכירה את העולם שלי ושלו ביחד.
לא ממש הכרתי את הצדדים הנוספים שלו.

שומעת על מעלליו . ומחייכת בסתר .

אני אוהבת את המראה שאני רואה. נכון שעבר ניתוח , אבל מתאושש. ומוצא דברים נוספים לשקוע בהם. להשלים את החסר.הוא הרי רגיל ל24 שעות תעסוקה ביום. ודבר "פעוט" כמו ניתוח לא יחסום אותו.

רק דבר אחד לא מוצא חן בעיני . שיבולת המפגרת מצאה דרך להסתנן לחבורה. מגיעה באופן קבוע בשעה 17:00, וזהו....משתקעת בכורסא במקרה הטוב. ובמקרה הפחות טוב בספה לידו. פיכססססס,
מנענעת את הרעמה הבלונדית שלה. מפזרת את ניחוח הבושם שלה לכל הכיוונים. מחייכת ומצחקקת .

אניח לה לזמן מה . אבל ....לא בעוד הרבה זמן , אראה לה בדיוק היכן מקומה.

והטמבל שלי , משועשע מכל המצב . מצחיק אותו לראות , כיצד היא מכרכרת סביבו. מסדרת את הכיסוי. מכפתרת לו את הכפתור , אם צריך או לא. שואלת בפעם העשירית אם להביא שתייה .
הלווווווווו, אין פה טיפים למלצריות.
הוא מחייך אלי מעל לראשה. מגלגל עיניים . וכרגיל שומר על הפאסון.
רבאאאק, למה קיבינמט הוא כזה גנטלמן.

לא נורא . זה יגמר בקרוב . עוד חודש . ואז אשלוף ציפורנים. אשתדל להחזיק מעמד עד אז.

לפני 10 שנים. Mar 14, 2012, 3:58 PM

הגענו הביתה.
לאט לאט מתחילים להסתגל .
עדיין קשה לו .
אבל מאושר להיות סוף סוף במיטה שלנו.

מזג האוויר מחורבן. כך שלא יכולה לעשות איתו הליכה בחוץ.
מצד שני לא אתן לו "להתפנק" מול הטלויזיה. אני יודעת שאסור לוותר.

עוד מעט אכוון את ההליכון לרמה 3 ,
ואחרי זה ניסע לחוף הים.
נשב ברכב , נקשקש וסתם נבהה בגלים.

דודו יגיע ב8, למרוח את המשחה המסריחה שלו . החליט שלא ישאר סימן , ולכן באדיקות פנטית מורח לו יום יום משחה . שמכין במו ידיו. תערובת של כל מיני .
לא בוטח בי , חושש שאחפף , אפילו לבית ההחלמה הגיע , והיה לנו טקס קבוע . שכמובן הצמדתי לו את השם , טקס טיוח.

צחוק צחוק , אבל עוזר. לא יודעת מה יש שם . אבל באמת הסימנים נחלשים ומטשטשים.
כאילו שזה משנה לי . ממש לא מפריע לי.

באמת שהם חברים טובים. נוכחת בזה מידי יום ביומו.

והכי חשוב שכבר בבית. ומפה זה רק ילך וישתפר. חייב להיות כך.

אין כמו בבית.