דווקא לי זה היה חייב לקרות? דווקא אני ששונאת נסיעות ברכבת, משתדלת להימנע מהן בכל מחיר. מעדיפה מונית, הסעה, רכב פרטי ...רק לא רכבת. למודת ניסיון מר של עיכובים ודחיות , לחץ דחק של אנשים. ריחות גוף "משובבי נפש" פיכס.
אתמול, נסיעה לקיסריה...מה כבר יכול להיות? נסיעה שאמורה היתה לקחת מקסימום שעה , שעה וחצי . התפתתי ועליתי.
וכן, נפלתי בדחיה הגדולה . השריפה בעתלית תקעה 4 רכבות , וכולם מצטופפים בבנימינה . סיוט של החיים .לאחר המתנה של שעה , ארגנו לנו אוטובוסים עד לחוף כרמל, ושם כמובן , איך לא , המתנה מעצבנת של שעה ורק לאחר מכן , רכבת למחוז חפצנו.
החוקי והאליל הפציצו בפלפונים, אסאמאסים. הצעות לבוא לקחת. ומה לא ?
אני שמכירה את האופי הנלוז שלי , יודעת כמה מגעילה אני יכולה להיות כאשר עצבנית, ואתמול עצבנית זה כבר לא דימוי מתאים, אפילו לא מדגדג את סף הריתחה אליו הגעתי . סירבתי להצעות.
היו נחמדים בטירוף. אחד הציע להגיע מהצפון , השני מהמרכז. הכל...רק שאסכים. הציעו לשלוח מונית מקומית ושום כלום. סברתי שעומד להגמר בכל רגע ....אז המתנתי ורתחתי, חיכיתי ושצפתי.
ודווקא לי ששונאת בזבוז זמן, והמתנה מעלה בי אדים מהבילים של כעס. דווקא לי ....חייב היה להיות.
כאשר חדלתי לענות לפלפונים. התחילו להפגיז באסאמאסים.
עם כל מיני שאלות מטומטמות:
אכלת?
שתית?
בטוחה שלא רוצה שנגיע?
הפצרות:
תוך חצי שעה אצלך.
מגיע עם בגט? מה דעתך?
שום כלום.
לא עניתי לפלפונים, לא החזרתי לאסאמאסים. במסכנות מבחילה הרהרתי על המזל הרע שפקד אותי , נשבעתי ונדרתי לא לדרוך שוב בתחנת רכבת.
הפלפונים פסקו, מבול ההודעות דעך. ואני בריתחה מציינת לעצמי ...יופי של חברים מצאתי לעצמי ? ממש סאבים ? אם הספיקו להכיר אותי ...עדיף שלא יקלעו לטווח ראייתי בשעות הקרובות. סביר להניח שייאלצו להיפרד מכמה איברים חיונים.
ומה? שני מפגרים, ברור שמכירים. לאחד יש נסיון של עשרות שנים. והשני של עשרות שעות. ואפילו אני עם כל העצבים פרצתי בצחוק כשהגעתי סוף סוף הביתה.
פתחתי את השער .הגעתי לדלת הכניסה , ומשני צידי הדלת המתינו לי 2 בובות מכשפה (תוספת לאוסף הפרטי והחביב שלי).
לאחת היה מצורף פתק: "בפעם הבאה אל תשכחי את המטאטא , תחסכי לעצמך עוגמת נפש..."
ולשניה צורף פתק עם בקבוקון קטן של דלק, "ליתר ביטחון...."
2 מפגרים :)
