פינת הפנאי - מתחת לחגורה

הגענו הביתה.
לאט לאט מתחילים להסתגל .
עדיין קשה לו .
אבל מאושר להיות סוף סוף במיטה שלנו.

מזג האוויר מחורבן. כך שלא יכולה לעשות איתו הליכה בחוץ.
מצד שני לא אתן לו "להתפנק" מול הטלויזיה. אני יודעת שאסור לוותר.

עוד מעט אכוון את ההליכון לרמה 3 ,
ואחרי זה ניסע לחוף הים.
נשב ברכב , נקשקש וסתם נבהה בגלים.

דודו יגיע ב8, למרוח את המשחה המסריחה שלו . החליט שלא ישאר סימן , ולכן באדיקות פנטית מורח לו יום יום משחה . שמכין במו ידיו. תערובת של כל מיני .
לא בוטח בי , חושש שאחפף , אפילו לבית ההחלמה הגיע , והיה לנו טקס קבוע . שכמובן הצמדתי לו את השם , טקס טיוח.

צחוק צחוק , אבל עוזר. לא יודעת מה יש שם . אבל באמת הסימנים נחלשים ומטשטשים.
כאילו שזה משנה לי . ממש לא מפריע לי.

באמת שהם חברים טובים. נוכחת בזה מידי יום ביומו.

והכי חשוב שכבר בבית. ומפה זה רק ילך וישתפר. חייב להיות כך.

אין כמו בבית.