פינת הפנאי - מתחת לחגורה

בפעם הראשונה ראיתי אותו ביום גיבוש. נהוג אצלנו לערוך ימי גיבוש , המטרה שנכיר רוחבית את כולם, גם במקומות המרוחקים. וגם שנדע מי הפרצופים המסתתרים מאחורי הקול.
לפעמים אני קולעת בול . מצליחה במדויק לנחש מי זה מי?
ולפעמים ...פאדיחה, ממש לא קולעת.
אבל, תמיד ימי הגיבוש נחמדים.
חברה מיוחדת שנשכרה לצורך זה מכינה לנו משימות , ברובן אתגריות .
ובסוף תמיד ארוחת שחיתות. נחמד בטירוף.

בשבוע החולף היה לנו יום שכזה. ומכיון שהורכב מ"הצעירים שבחבורה" ידעתי שמצפה לנו לא סתם משימה אתגרית. אלא אקסטרים , בקיצור משהו כלבבי.

גם נאמר לנו להגיע עם בגדים נוחים, נעלי ספורט. ועם תחושת מוכנות. אז בכלל.

חיכיתי בקוצר רוח. אני אוהבת את זה. מייחלת לרגע שבו יוצאת מעט מהמשרד. מחליפה את המחשב והרקע במשרד. בנוף של טבע, ולא חשוב אם מדבר או חורשה. העיקר שבחוץ.
בכלל, אם היה תלוי בי. הייתי עובדת בחוץ. ואם אפשר אז לשפת ים. זה יכל להיות חלום בהתגשמותו.

והפעם, כנראה שזו שיושבת למעלה. האזינה למשאלות ליבי. והחליטה להיות נחמדה. מקום מפגש אי שם בצפון הארץ , על גדות נחל כחול ומרהיב. כשהגענו המתין לנו מבנה שהוכן מבעוד מועד . מעין קונסטרוקציה שמתנשאת לגובה של 8.5 מטר. חבלים משתלשלים. רתמות קסדות. בולמי נפילה. יויוים למינהם. בקיצור חגיגה.

משימה ראשונה : מי לובש הכי מהר את הרתמה. הקבוצה השנייה לקחה. לא נורא.
המשימות התחילו מהקל אל הכבד . השאירו לנו את שיבוץ מי נגד מי .
ולכן השארנו את הכוחות הגדולים לסוף.

בין לבין הפסקות שתייה. מעט מנוחה.
וואללה הזדקננו לזה.
המדריכים , חבר'ה צעירים רענניים. שברובם בוגרי סיירת. הפגינו עלינו את כישורי התרגילים.

חלק מאיתנו פרשו. וזה בסדר , לא כולם ערוכים למופע של תרגילים במרומי קונסטרוקציה. גם נאמר לנו שמי שחושב שאינו יכול, זה לא חובה. לאחר התחרות הזו תמתין תחרות נינוחה יותר , של תחרות מוחות, חידונים , שאלונים וכו'.

משימה רדפה משימה, ורמת הקושי עלתה בהדרגה.
אני שובצתי לסוף. ממתינה לראות מה יעלה בגורלי. בפנים מעט חששתי , אני שונאת להפסיד . ובטח כאשר אני מייצגת קבוצה. אז בכלל.
בחנתי לראות מול מי אני מתמודדת. ו....ראיתי אותו.
אליל , אפולו בהתגלמותו. בחור יפה תואר , בנוי ריבועים ריבועים . ועם רעמת תלתלי ביסלי זהובים. יצור חמוד להפליא. אבל...בואנה....זה ממש לא הוגן. איפה אני ואיפה זה שלא מזמן יצא כנראה מאחת הסיירות המובחרות.
הבטתי בו , וככל שהסתיימו המשימות, טיפחתי טינה עזה אליו.
מה הוא עושה פה לעזאזל.
אין מצב שאני אפול,
בכלל , אני אתמודד, עד הסוף. גם אם לא אקח , אעשה את המקסימום .

עוד משימה ועוד משימה . רמת הקושי עלתה, מה כבר יכולים לתת בסוף.

והנה הגענו לסוף.

אני ואפולו , זה מול זה . הוריד חולצה . חשף את הריבועים. אסף את התלתלים בגומיה. והבזיק מבט כחול מתחת לריסים , בזבוז של ריסים כאלה על גבר. כל בחורה היתה מודה לאל עליהם. חיסכון של מסקרה עד סוף החיים.

ומתחילים. למקומות היכון.
שמים ריתמה, קסדה. מקבלים דבל לינר , 2 טבעות, חבל ויויו. ועכבר מרסן נפילה.
המשימה לטפס עם הדבל , להגיע לפיסגה. שם המתינו 2 יתדות לכל אחד. לשים חבל עבודה מסביב למותנים, לארגן קו חיים. לקשור את היויו. להכין את העכבר . ולהשתלשל במהירות כלפי מטה .
סבבה, קטן עלי . אני אוהבת את הקשירות למינהן.
הבעייה היחידה , המשקל. רבאק ....כל הכבודה שהועמסה עלי היא בערך 15 ק"ג.
נתמודד.
עומדים זה לצד זה.
אני נושמת נשימה עמוקה. נכנסת לטראנס של המשימה. מכינה את הגוף. יודעת שמחר ארגיש טוב טוב את כל ההתכווצויות . אבל...זה מה יש . אסור לפשל.

אפולו מושיט לי יד, לוחץ את ידי, מחייך חיוך . ואומר ...בהצלחה.
לוחצת את היד המושטת , אומרת בהצלחה.

מביטים למדריכים. ו...ממתחילים.
במקרים שכאלה, אני מרוכזת במשימה, לא מביטה לשום מקום. כולי בפנים. הצטערתי שלא שמתי בנדנה , כי הזיעה מטפטפת לעיניים. הרתמה מכאיבה. והדבל כבד.
מניפה יד , מניחה דבל אחד. מתרוממת עוד דבל,
יד אחרי יד. רגל ועוד יד.
במהירות, בקושי נושמת, אין לי את הפריבלגיה לנוח, יודעת שהצעיר החסון הזה מסוגל לאכול אותי בלי מלח. ומה שיעמוד לעזרי זה רק המהירות.
בזריזות גומעת עוד מטר ועוד מטר, כבר כשעמדתי למטה . בחרתי את הדרך הקלה והמהירה ביותר .
הגעתי. כורכת את חבל העבודה מסביב למותנים , רותמת את הדבל לטבעת במותן הרתמה. מורידה את היויו. מכינה את הקו חיים. שמה את העכבר, מנסה אותו, שיט, הפוך. מורידה , הופכת, מנסה. יש ....תקין. מורידה את חבל העבודה. נצמדת ליויו . מחברת את הטבעות . ומבצעת זינוק לאחור כלפי מטה. עוד אחד ועוד אחד. מביטה למעלה. האליל מתכונן גם הוא לזינוק .
עכשיו רק המהירות תקבע.
קדימה עוד מדרגה אחת.

יש, שבריר של שנייה עקפתי אותו .

פווווווווו, זה היה קשה.
מתנשפת. מוחה את הזיעה. שותה מים שהביאו לי בני הקבוצה שלי . שמוחאים כף בהתלהבות.

האליל מושיט יד , אומר כל הכבוד.
מחייכת לעברו.

הולכים ביחד, לארוחת השחיתות שהמתינה לנו.

ציפיתי למישהו דברן. אחד שנראה שיש לו עודף ביטחון . משפריץ הורמונים גבריים לכל הכיוונים. אחד שנראה שהבנות נופלות לפניו ומסביבו .
ו....שום כלום. ביישן ....ממש לא יאומן.
נשאר לידי עד הסוף. בכל פעם שסיימתי לשתות , הקפיד למלא את הכוס.
הזכיר לי את החוקי, ידע מתי להגיש מפית. מלח .
בקושי דיבר . אבל נשאר לידי .

כשנפרדנו , כל אחד פסע להסעה שלו . בביישנות שאל : מותר להתקשר ?
הנהנתי לחיוב.

נראה לי שמשהו נחמד הולך להתפתח פה.

נמתין ונראה . אולי יש לי אובייקט חדש , איזה צעצוע לשחק בו מעט .

נראה...