פינת הפנאי - מתחת לחגורה

יששש!!!!
יצאתי מזה , יצאתי חלק , 😄
נכנסתי עם המון חששות , המבנה הוא מגעיל . המשרדים מסודרים בשורה זה אחר זה , עם מסדרון
ארוך . לאורך המסדרון עומדים או יושבים אזרחים וממתינים לתורם להיכנס.
נגשתי , למזלי בלי להמתין . הודעתי מראש שמגיעה .
בראש כבר חלפו לי אין סוף אסוציאציות , ומליון אפשרויות שאחת גרועה מקודמתה .
נזכרתי בחלחלה בפעם הקודמת שהפקדתי את הרשיונות , ומראש כבר הכנתי תירוץ שהגעתי לבד .
ולכן לא יכולה להפקיד . נמוק שאומנם נכון , באמת הגעתי לבד . למרות שבעבודה כבר היו בהיכון
שבמידה ומתקשרת מטיסים רכב עם שני אנשים . אבל באמת ...שיט , בשביל מה אני צריכה את כל
השטויות האלו .
בפעם הקודמת ...חצי שנה ! כן חצי שנה בלי רשיון .
רבאאאק לא מוכנה לחזור על התסריט המטומטם הזה. לא רוצה להיות תלויה באחרים . נכון שבדרך כלל יש לי הסעות , וכשנוסעת למקומות רחוקים אז יש נהג . אבל , רק עצם המחשבה להיוותר ללא הכרטיס הפלסטיק ...פיכס.
ולהיתפס בלילה , בלי מצלמה , חרא של מזל לעקוף רכב במהירות , ושאחר כך יוודע לי שזהו רכב משטרתי . לאחר שהוציא את הצקאלקה .
עומדת שנייה בפתח . מורחת חיוך נחמד ופוסעת פנימה .
מעניין כמה שמדים משנים את האדם. יכול להיות נמוך , או מכוער , ללא תואר וללא מידה , ממש בלי כלום, אבל ברגע שיש מדים ועם דרגות בכירות...ממש כאילו במטה קסם הופך לאחר .
נכנסת , מביטה סביב . עדיין עומדת . מביטה מלמעלה . יושב מולי , סביבות גיל 40+ . שיער מעט מאפיר בצדדים . נושא מבט מתבונן .
וזהו....דעו לכם שלא משנה באיזה גיל אתם , באיזה מעמד , ובאיזה דרגה אתם נמצאים . מלחמת מבטים תמיד מנצחת . במבט הראשון תמיד צד בוחן את הצד השני . מי שמשפיל מבט ראשון דינו להיות מובס.
אתמול בלילה לא בדיוק הבחנתי מיהו ומהו . היום כבר רואה בבירור . ומשהו במבט משדר לי ..
"מכוחותינו"
ונחשו מה ?
לא יודעת עדיין אם כן ואם לא , לא הודה , יתכן ואפילו לא מודע לכך.
אך ברגע שנעמדתי ותרתי אחר כיסא במבט מפגיע . וזינק להציע לי כיסא .
קלטתי ....אני במגרש שלי !!!
לא נאמרה מילה על הפקדת רשיון או משהו אחר . ובטח שלא נזיפה או תוכחה .
הודעתי ששותה קפה שחור עם כפית סוכר .ניגש להביא . סיימתי לשתות . כשקמתי ללכת שאל אם מותר להתקשר ?
הודעתי כמו גדולה ...אני אחליט אם כן ומתי .
ו י צ א ת י .