לאט לאט מרימה את עצמי מעל קו המים...
רגע אחד מתחת....לא מצליחה לנשום
רגע אחד מעל רואה את השמיים הכחולים...
רגע אחת מתחת..שחור שקט ריק...
ורגע אחר מעל ...ציפורים מצייצות שמש על פני...
אבל תמיד יש משהו שמושך אותי חזרה למטה ...מתחת לקו המים
אני יודעת שהכל עוד טרי...שזה יקח קצת זמן.
אני אנושית...יש לי רגשות..ומותר לי לעבור תקופות קשות
עכשיו זה אחת מהתקופות האלו...שכלום לא ברור
אני ממשיכה לעבוד וממשיכה ללמוד...אך בלי מטרה מסויימת
סתם! רק כדי לא לאבד כל קשר למציאות
אני מנסה לבכות אני מנסה לצעוק אני מנסה...אך לא מצליחה.
אני יודעת שזה רק שלב אמצע כזה ושזה יעבור במהרה
אבל לבנתיים נגמר הדלק...אני נוסעת על נוטרל...
לא נותנת לאף אחד להתקרב...אני צריכה את הזמן הזה לעצמי...
נפגעתי ממנו וגם מעוד כמה מסביבי ...
נמאס לי משקרים...לא מבינה למה צריך להסתיר דברים
אתם לא יודעים שלשקר אין רגליים ? שבסוף האמת תמיד יצאת לאור? וזה תמיד כואב?
וגם היא...איך היא...לא סיפרה לי...מעצבן!!! ממנה זה היה הפתעה! לא ציפיתי.
וזה גם על דבר כזה מפגר! אבל זה עדיין כואב
אתמול הוא היה אצלי...אני לא יכולה לסבול יותר את המגע שלו
..לא יכולה לסבול את החניקות והדיבור ואת קולו..
פעם הייתי נהנת...אני יודעת מה השתנה...אני כבר לא סומכת עליו בכלל.
והוא גם כזה שלילי כל הזמן...לא ראיתי את זה מקודם.
אני צריכה להתחיל מחדש. לבד!
אני כל כך יפה ומוכשרת. אני חזקה וגם רכה , אני זונה וגם אופה, והחלטתי שבנתיים...רק אני יהנה מזה...אף אחד לא שווה אותי!
תקנאו !!!!
כן...יש הרבה כעס בליבי...אני יודעת....זה יעבור.
לפני 14 שנים. יום שני, 19 בדצמבר 2011 בשעה 4:53