אני יודעת שאין בי עוד כוחות
עוברת כל יום ביומו.
לא חושבת על המחר
אין לי עבודה..אין לי אהבה
אין לי תקווה או אור בקצה המנהרה
הפסיכיאטרית שלי הכפילה לי את התרופות..כבר מצבי יותר טוב
עבר עלי חודש ממש קשה
זה השיא
כבר הייתי בדיכאון בעבר
אך הפעם זה היה מפחיד..
לא יכלתי לדבר עם אף אחד ..
לא יצעתי מהבית..
אני לא יכולה לשלוט בזה
אני חולה
יש לי הפרעה פוסט טרמטיק
יש לי נטיייה לדיכאון
יש לי הפרעה דו קוטבית
כשאני עוברת תקופה קשה אני מרגישה כיאילו אני בדיבוק של שד
אני רוצה לצאת מזה אבל לא מצליחה
קשה לי...מאוד..
אני לא מבינה את העולם הזה
אני לא מבינה מה קורה מסביבי
לא מאמינה לכלום כבר..
תמיד פוגעים בי ..מרסקים אותי..
למה???
זה בגלל שאני כל כך טובה??
בגלל שאני נותנת מעצמי יותר מדי?
בגלל שיש לי לב גדול מדי?
אני בחיים לא יבין...
למה דווקה אני...מכל האנשים בעולם..
לא מגיע לי קצת נחת?
לא מגיע לי שמשהו אחד...רק אחד י..יצליח לי?
קצת להיות מאושרת?
שקט!!!!
אוף!!!!
הדבר היחידי שאני יכולה לעשות זה לחיות מיום ליום..
לא לחשוב יותר מדי...
מקווה שיהיה טוב...
מי יודע..אולי כל מה שאני רוצה ..צריכה..זה רק מעבר לפינה
אז נגמר היום..לילה טוב...מחר יום חדש...
ביי