לפני שנתיים. 30 באפריל 2022 בשעה 9:00
הוא יושב לו לבד על הבר, אוהב את הנשים שלו עסיסיות, מקומרות.
חזה שופע, ירכיים בשרניות וישבן שכיף להיות תחתיו.
הוא אוהב אותן יפות, נשיות ורכות.
כששאלו אותו הוא תמיד אמר "נשים חזקות, עם נוכחות, שיודעות לקחת מה שמגיע להן..."
הוא אהב את כולן, האמין שאי אפשר לחיות בלי נשים בעולמנו ואז...
אז הוא פגש אותי.
זו הפעם הראשונה שהיא הופיעה מולי, שאלה אם הכיסא שלצידי תפוס? מזל שהמוזיקה הייתה רועשת אחרת הייתה שומעת אותי מגמגם.
היא חייכה חיוך מנומס והסתובבה עם גבה אליי, משילה מגופה מעיל אדום וחושפת את עורה הלבן לנגד עיניי.
נעלי עקב שחורות וגבוהות נסגרו על קרסולייה, אצבעות רגלייה וידייה משוחות לק אדום, חצאית עיפרון צמודה האריכה את רגלייה וחשפה את עורה.
גבה היה חנוט מחוך עמוס קשירות סאטן - היא התיישבה ונחשפתי למלוא הדרה.
קימורים עיטרו את כל גופה, בלי חזיה ככה הייתה - המחוך מחץ את זוג שדייה שאיימו להתפרץ עוד רגע, גדולים ורכים היו.
היא הריחה מוניל ומאסק, כאילו ריח הסיגריות והלאטקס נעלם סביבה.
פנייה כמו בובת חרסינה ישנה, עיניים חומות - גדולות ועגולות ממסוגרות מניפת ריסים, אף קטן, לחיים סמוקות ושפתיים... אוך השפתיים, בשרניות, אדומות, מעט פתוחות - חושפות שורת שיניים ישרות עם רווח של ילדה.
רעמת תלתלים מנופחת וארוכה מסגרה את פניה.
אין אדם במועדון שלא נעץ בה מבט.
הזמנתי שוט מהמלצרית, הפעם ביקשתי ויסקי - חייב את זה חזק ומערפל, אני חייב אותה - שאהיה שייך לה.
אוכלי הנבלות החלו להציץ מכל חור, הריחו וזיהו בשר חדש...
"אפשר להזמין אותך למשקה? מה שרק תרצי עליי! כל הבר, תנצלי את כספי השתמשי בי ככספומט" אחד זרק לה והיא, היא סירבה בנימוס.
כמעט מתפתלת בכיסאה מאי נוחות.
"אני יכול לעמוד כאן לצידך? אני לא אגע בך, תאפרי לתוך פי? אהיה המאפרה שלך..."
"לא תודה!" היא ענתה נחרצות
"וואו ממש פוייזן אייבי, אם אנשק אותך תרעילי אותי?" זרק עוד אדיוט והיא בשלה "לא, תודה..."
"מה את? נשלטת או שולטת? אני רואה שאת מסרבת כאן לכל הסמרטוטים, נעים מאוד אני דום ואת יכולה לקרוא לי גם מאסטר" שוויצר, חי בסרט! מסתובב לו עם שוט זנבות על הכתף מרגיש מינימום מלך, איך הוא פונה אליה ככה בכלל?!
"נעים גם לי, סוד..." היא כמעט לחשה לו. התאכזבתי.
"אני לא בקטע, לפחות לא שלך אז תמשיך הלאה במסע הציד שלך דום." חייכתי לעצמי.
היא הרימה צייסר לחיים עם הברמנית, צחקה בקול גדול והדליקה סיגריה.
"אני יכול ללקק את כפות רגלייך מלכתי?! בבקשה! אל תזוזי אני אכנס מתחת לכיסא ואשכב על הריצפה"
"לא תודה!" הפעם כמעט צעקה.
סימנה לברמנית למזוג לה שוט נוספת והזעיפה פנים.
"הם ישגעו אותך ככה כל הערב רק שתדעי..." אמרתי לה
"טיפ ממני? אל תגידי תודה, פשוט תהיי תקיפה ותגידי "לא!" - השולטים יבינו שאת מלכה, הנשלטים יקפלו את הזנב וילכו אחורה ומי שיציק לך יוציאו אותו החוצה" הסברתי לה.
"אני רואה שאתה ממש בקיא בעניינים פה, אז בלי תודה אתה אומר? ככה? בזלזול? אני לא רגילה... זה לא יפה לענות ככה למישהו."
"את תתרגלי, תראי שחלק מהם אפילו אוהבים את זה - את חדשה כאן נכון?!"
"רואים עליי אה? נעים מאוד סוד, ואתה?"
"נעים מאוד, גיא" חייכתי אליה חזרה
"סוד?! למה את לא מגלה?" שאלתי
"ששש... אני מגלה 😄 קוראים לי סוד" היא ענתה
"האמת שאת מבלבלת..."
כולם קראו לה ככה, היא סירבה לגלות את שמה האמיתי ואימצה לה שם חיבה.אם היה כל ספק לסקרנות המוגברת שהיא עוררה, כשנפתח פיה וקולה נשמע, היא השאירה חותם בצורת שם מסקרן
היא שידרה מין חמימות מהולה בחדות וקור רוח, צחקה ודיברה עם הידיים ומדיי פעם מבטה קפא ושחררה "לא" לעבר העוברים ושבים סביבה, יכולתי להישבע שהיא מלכה, לרגעים נשלטת... תמימות ורוך נטפו ממנה, עדינות ואלגנטיות.
היא בדיוק מספרת שזו הפעם השלישית שלה כאן, היא במיוחד קנתה את מחוך העור שהיא לובשת ומנסה להתרגל לכל המציצנים שמציקים בשאלות שחוזרות על עצמן כל שבוע...
המוזיקה רועשת, היא משרברבת מילים ואני? אני מנסה להקשיב וקשה לי.
הזין שלי, הוא קשה! אני עסוק בלדמיין אותה מחבקת ועוטפת אותי באהבה.
יודע שהיא מנשקת מדהים, בטוח.
אונסת אותי במיליון נשיקות קטנטנות,
נותנת לי לינוק משדייה הגדולים והחמים בזמן שאני מביט לתוך עינייה כמו ילד טוב...
אני רואה שהיא חצי מבויישת, חצי נבוכה בזמן שידי נשלחת מטה וחודרת אליה, אצבע אחת מוציאה ממנה מין אנחת שלווה - כאילו חיכתה.
2 אצבעות והיא כל כך צרה, היא מייללת "איי" כאילו כואב לה.
היא שלי, אני שלה.
אני רואה אותה בחולשתה, רוצה אותה חזקה "תגידי לי שאני שלך, שייך לך, אעשה כל מה שתגידי לי - כל מה שרק תרצי, אני כאן להגשים את כל חלומותייך"
"גיא?! אתה איתי?!" היא שואלת.
"מממ כן..." אני עונה משחרר מבט זימה ומשפיל עיניים, היא בטוח קלטה אותי.
"הקשבת לי בכלל?! או שהיית עסוק בלפנטז עליי?"
"כן, כן, בטח שהקשבתי לך המוזיקה פשוט..." ניסיתי לתרץ.
"תביט בעיניי כשאתה מדבר איתי" היא הצליפה.
"סימנתי אותך מהשניה שנכנסתי, חיכיתי שהכיסא לידך יתפנה, בחנת אותי מכף רגל ועד ראש ולא שמת לב בכלל שעמדתי רבע שעה מאחורייך בוחנת כל תזוזה ומבט שלך"
שתקתי, הלם.
"שנחזור לפנטזיה שלך?" היא לחשה לי באוזן ושלחה יד לוחצת לאזור חלציי.
"ממממ... מישהו פה ער"
אני מנסה להרים את מבטי ולא מצליח, היא הצליחה להביך אותי, להפתיע אותי.
היא התרוממה קלות מהכיסא ומשכה את החצאית מעט מעלה, ירכייה העסיסיות נחשפו בפניי, פיסקה מעט את רגלייה ותפסה את ידי "גע בי, כאן ליד כולם" היא דרשה.
הנחתי את ידיי על רגלייה, כל כך חלקה ונעימה, העור שלה הבריק והיה כל כך חם ונעים...
"כשביקשתי שתיגע בי התכוונתי לזה!"
כמעט צעקה לי באוזן.
עיניי נפתחו והבטתי בעינייה, לא עוזב לרגע את רגלה, לש את בשרה ומתקרב להריח את צווארה והיא... היא מובילה אותי מעלה, מגלה לי שהיא ללא הלבשה תחתונה, רטובה.
