אתה מכיר אותי, יודע כמה אני מתקשה להרפות, שקיים בי הצורך להעניק ולהילחם בך.
תמיד אתה "מוותר לי" ובין השורות קורא שאני זקוקה לזה.
הפעם באת אחר, אתה מרגיש אותי, מזהה בין המילים שהעונג שלי הוא שאני זקוקה לו הפעם.
רואה שאני במלחמה פנימית סוערת.
אתה שולח יד מלטפת, נשיקה קטנה בעורף, מרגיש איך הגוף שלי מתכווץ וננעל.
אני מחייכת, הגוף זז בעדינות לקרבתך, צמאה לעונג שלך ואתה, פתאום צוחק...
שובר את הסיטואציה ומחזיר אותי למקום הבטוח, החברי, שוטף את עודף המחשבות מראשי.
מדברים על הא ודה וצוחקים, אתה שוב שולח יד, מדגדגת. גורם לי להתכווץ אחרת.
הגוף מרפה, הוא משחרר נעילה.
הראש נקי ממחשבות; תפסת אותי בנקודה ושלחת יד ארוכה בין רגליי.
אני סוגרת אותן במהירות, שולחת יד לעצור אותך ואתה מביט בי.
בלי מילים. אתה קורא את גופי וממתין.
מרגיש איך אני מגיבה למגע ידייך.
מזיז את האצבעות בעדינות ומסיט את התחתון הצידה, מניח אצבע ומרגיש כמה אני רטובה
הגוף שלי מרפה, היד משחררת מגע
ואני נושכת שפתיים, מתנתקת ומתחברת מחדש לרגע
אתה מענג אותי, משחק בי
רואה את עיניי נעצמות, בית החזה נפתח, גבי מתקמר.
אני מזיזה את האגן לאט ובחושניות יחד עם תנועת ידייך, מאפשרת לגניחה קטנה להשתחרר מפי.
אתה מפעיל לחץ ומחדיר אצבע נוספת, מרגיש איך גופי עוטף אותך ומתכווץ
אני פותחת עיניים לרווחה, כאילו מופתעת, חושבת שאני מסוגלת לומר דבר והעיניים נסגרות בשניה, אני צוללת עמוק יותר, נעה בתנועות מהירות יותר.
מרגישה את הרטיבות על ירכיי, מלטפת את פטמותיי הזקורות ורוצה לצעוק לך.
הלחץ מתגבר ואני מנסה לדחוף אותך החוצה, אני מתכווצת ומשתתקת.
מרטיבה אותך וממשיכה לגל נוסף וחוזר חלילה עד שאתה מחליט שהגענו לשיא.
אני נושכת שפתיים, לא מבינה מה עובר על גופי, מנסה לדבר ומגמגמת חצי מילים.
אני איתך ולא איתך, מתקרבת לשיא אחר, הגוף מסוגל להכיל, הנפש משתוללת.
אתה שולף את אצבעותייך בעדינות, מאפשר לזרם החם לצאת ולפי לצעוק גניחות עונג.
שולח יד עוטפת ומצמיד אותי לגופך, מנשק למצחי ומאפשר לי לרעוד, לנשום בכבדות, להרפות, לצייץ גניחות קטנות...