לפני 13 שנים. 3 בפברואר 2011 בשעה 22:21
אני אוהבת התערבויות.
אני אוהבת לנצח, ואני מודה שאני גם לא תמיד סובלת מזה שאני מפסידה.
עוד כשהייתי נערה היה לנו משחק כזה על "שעות ניצול".
היינו מתערבים על דבר מסוים (שנראה אז הכי חשוב) ומי שמפסיד/ה הי(ת)ה צריך/ה לשרת את השני/ה למשך שעה / חצי שעה או כמה שסוכם.
השעות ניצול כללו להכין קפה, ללכת להביא משהו, לכתוב משהו (שיר הלל) ו
או איזה משהוא כזה
אני לא מבינה איך - אבל אף פעם זה לא היה עובר את הגבול למשהו מיני מפורש.
היום זה גם לא עובר את הגבול אבל מהצד השני.