כתבתי בפוסט הקודם על כך שהוא מאוד הרגיז אותי ברכושנות שלו.
הוא הרגיז אותי כי נתתי לו הרבה חופש להיות עם מי שהוא רצה - ונהניתי מזה שהוא נהנה, נהניתי מההשפלה.
יחד עם זאת שאני רציתי להיות איתה לבד, הוא לא נתן לי. מצד אחד זכותו, מצד שני זכותי.
אז הבהרתי לו שאני מאוד אוהבת אותו, ורוצה להיות סאבית שלו. אבל סדר העדיפויות ברור:
קודם כל אני אני בפני עצמי - אישה עצמאית בעלת ערך רב
אחר כך אני בת הזוג שלו, שאוהבת אותו, מעריכה אותו וכד'
אחר כך אני סאבית נרצעת שלו.
זה הסדר. וזה הסדר שאני מצפה ממנו להיות:
קודם הוא
אחר כך בן הזוג שלי, מאהב,...
ורק אחר כך האדון שלי.
היו לנו שיחות ארוכות. מריבות. וכן... גם אכזבות. הוא אכזב אותי, אכזב לי אולי את הפנטזיה. מבחינתו גם אני אכזבתי אותו. (מותר לו).
בכל מקרה, מה שהחלטנו זה שהוא ייסע לשלושה שבועות לנסיעת עבודה שהוא סידר לעצמו - יש לו פרויקט לקדם בברלין.
יש לו זכות להיות עם מי שהוא רוצה, ולי עם מי שאני רוצה.
וכשהוא יחזור נחשוב איך להמשיך את הקשר.
(בינתים היו לי שתי הרפתקאות עם החברה החדשה שלי (שהיא ממש מתוקה:) - בכל המובנים).
אכתוב עליהן בהמשך.
לפני 13 שנים. 26 במרץ 2011 בשעה 22:26
