מוכרת הפרחים הקטנה.
כהרגלי בקודש הגעתי לפאב כשעה לפני תחילת העבודה, התיישבתי ליד הבר ואכלתי את ארוחת הערב שלי שקניתי בדרך לפאב. לאחר שסיימתי את הארוחה שלי ודיברתי קצת עים הברמן, פתחתי את הרחבה לפני הכניסה לפאב והתחלתי לתחילת העבודה, יש איזה מוכרת פרחים ברחוב שלנו שכל לילה עוברת ברחוב ומוכרת פרחים למחייתה, אותה מוכרת פרחים היא אישה בשנות ההארבעים לחייה מטופחת אישה נאה היא באה מחבר העמים, כל פעם שאני רואה אותה אני אומר לה שלום והיא במבט מבויש משהו עונה לי בחזרה בקול שקט ואומרת שלום וממשיכה ללכת תוך כדי, כאילו שהיא מתביישת לעצור ולדבר איתי קצת. אני מצידי לא הייתי מתנגד לדבר איתה ולהכיר אותה ולגלות מה הקטע שעומד מאחורי הרעיון של למכור פרחים ברחוב, שכן, היא אישה נאה שיכולה לעבוד בכל עבודה שרק תרצה. ככה כל ערב היא עוברת ברחוב עים לפחות 15 ורדים, כל ורד עטוף בגליל פלסטיק זאת כדי לשמור על הורד שלא יהרס. מוכרת הפרחים הקטנה עוברת מעסק לעסק ממקום למקום ומוכרת את הורדים שלה, אני באופן אישי לא קניתי ממנה שום ורד, טוב קודם צריך שתיהיה לי מישהי כדי שתיהיה לי סיבה לקנות ורד. הנה היא מתקרבת אליי אני מישיר מבט אליה עים חיוך ואומר "שלום, מה שלומך?" אני שואל מוכרת הפרחים עונה ואומרת בקול מבויש מתוק ומיוחד רק לה "אני בסדר", "מאיפוא את" אני שואל "מרוסיה" היא עונה "כמה זמן את בארץ" אני מוסיף ושואל "אני בארץ כבר 10 שנים" היא עונה. אני לא יכול שלא להתפעל מהמראה המיוחד שלה "את נראית טוב היום" אני מחמיא לה "תודה" היא אומרת. לפני שאני מספיק לאמר לה שאני הייתי רוצה שנכיר יותר היא מיד נעלמת והולכת להמשיך למכור את הורדים שלה. אילו רק הייתי יודע מה שמה, מקווה שבפעם הבאה שאראה אותה אנסה לדבר ולהכיר אותה יותר. ככה עבר עוד לילה בפאב.
לפני 12 שנים. 16 בפברואר 2012 בשעה 13:40