שוב, כמו כל יום.. חוזרת מהעבודה בודקת את המסנג'ר ..שוב האור אצלך ירוק ואתה שם/ כאן כל כך קרוב ...כל כך רחוק... מתרכזת, קוראת לך במחשבותיי "תפנה אליי, תפנה אליי"..
ופתאום לא עוברות כמה דקות ואתה שם כותב לי עד כמה הרגזתי אותך ואני מחייכת .. כל אות היא כמו משפט שמחייך אליי.. אתה כותב ואני מרותקת למסך שעליו אתה כותב את כל מה שבא לך ולי לא איכפת מה, העיקר שתכתוב...שתמשיך לכתוב לי ..שאני אמשיך להרגיש את האנרגיה הזאת שמתפשטת לי בכל הגוף כשאתה מדבר איתי ורק אתה!!!
תמשיך אני אומרת לעצמי בלב תמשיך לכתוב ..לגלוש לתוך נשמתי..לעטוף אותי בך.
איך ה-ת-ג-ע-ג-ת-י , לא דיברנו שבוע והתחושה הייתה נצח.
למה אני לא מצליחה להוציא אותך מראשי ... מרגישה כמו בתוך כישוף לא ברור...
אתה כבר עשית את הבחירות שלך, אתה עם אחת אחרת.. למה אתה רוצה להשאיר אותי קרוב אליך כשאתה רואה אותי מתרחקת??!!
אתה השולט שלי... אפילו שאתה כבר לא איתי...
אני עצובה בשבילי אבל מאושרת בשבילך שטוב לך!
אני מאמינה שאם יש שם אהבה תחזיק חזק כי אהבה לא מוצאים כל יום.... בהצלחה
לפני 14 שנים. 21 בנובמבר 2010 בשעה 17:35